רגע לפני שהוא עולה על טיסה לסיבוב הופעות בארצות הברית, ישבתי עם עידן רייכל לשיחה על מוזיקה ישראלית, הגעגועים למשפחה בדרכים, וגם, מה הוא חושב על קניה ווסט.
מבול אירועי התרבות הפוקד את עיר המלאכים נמצא בעיצומו. בחודשים האחרונים הגיעו אלינו בזה אחר זה אמנים ישראלים רבים, ביניהם: הקומקאי ערן זרחוביץ מ״ארץ נהדרת״, אדיר מילר מי נחשב לבדרן המצליח בארץ, וגם זמר השנה הנוכחי של ישראל חנן בן ארי נחת פה לסדרת הופעות סולד אאוט. עכשיו, הקהילה הישראלית מתרגשת לקבל את הפרויקט של עידן רייכל; הלהקה והזמר שכבר מזמן הפכו לחלק מרכזי בפסקול הארצישראלי.
רייכל מבקר בלוס אנג’לס דרך קבע. בפעם האחרונה הגיע אלינו למופע פסנתר אינטימי מרגש שנערך בדאון טאון אל איי.
הפעם, רייכל מגיע להופעה חגיגית המציינת 20 שנות פעילות, זאת בהפקה מקומית של דיויד אזולאי מ-Teev הפקות (שמנהל את הפעילות של רייכל בארצות הברית ב-18 השנים האחרונות) שחבר לצורך הפקת הטור הנוכחי למפיק הוותיק משה נוי, וביחד הם מבטיחים לנו סיבוב הופעות שכמותו לא נראה כאן.
שני עשורים חלפו מאז יצא ״בואי״– הסינגל הראשון שלהם בשלהי 2002, והפך את רייכל לכוכב, שמאז, טפו טפו, יודע רק הצלחות.
בסוכות האחרון זכה רייכל לפרויקט עיתונאי מרשים בדמות כתבת ענק של 25 עמודים שסקרה את הקריירה שלו ואת שיריו לאורך השנים. כמו גם תחנות חשובות בחייו, שאלות מסקרנות מדמויות מרכזיות בחברה הישראלית, ביניהם: ראש הממשלה לשעבר ויו״ר האופוזיציה בנימין נתניהו, שר הביטחון בני גנץ, מיקי ברקוביץ, יעל ארד, ריטה ועוד. כבוד לו זכו לפניו ענקים כמו של שלמה ארצי ואריק איינשטיין ז״ל. נדמה כי הייתה זו החותמת הסופית: כבר בגיל 45, רייכל הוא נכס צאן ברזל במוזיקה הישראלית.
צילום: שלומי פינטו
עידן רייכל נולד בשכונה מנומנמת בכפר סבא, כשהיה בן תשע זיהו אצלו הוריו רחל( רוחל׳ה) ויואב כשרון מוסיקלי יוצא דופן ושלחו אותו ללמוד אקורדיון– מה שהופך לכלי הנגינה הראשון שלו. בהמשך, יפליא לנגן גם בפסנתר, קלידים, גיטרה ותופים. ההתאהבות של רייכל במוזיקת עולם החלה בילדותו במהלכה נמשך למוזיקת טנגו ומוזיקה צוענית.
את לימודיו התיכונים בעיר עשה במגמת מוזיקה, ואת שירותו הצבאי בלהקות הצבאיות.
החיבור למוזיקה אתיופית שכה נוכחת באלבומו הראשון הגיע כשעבד כמדריך בפנימיה לעולים חדשים שהייתה מאוכלסת בעיקר בילדים של יוצאי יהדות אתיופיה. רייכל הוקסם מהתרבות והשירה העממית ולימים יטוס לאתיופיה לחקור מקרוב את המנגינות, המקצבים ואת השירה היהודית אתיופית בבתי הכנסת השונים. הוא הקליט וסימפל חלק מהקולות שהפכו לחלק מרכזי בדי אן איי של אלבומיו לאורך השנים.
באחד מהראיונות סיפר רייכל שהוא בכלל לא חלם להיות זמר מצליח. הוא היה קלידן, ובפנטזיות הפרועות ביותר שלו רק רצה לנגן לצד אמנים ישראלים מצליחים. כך היה, רייכל שימש כקלידן בהופעותיו של עברי לידר, אז, אחד הכוכבים העולים במוזיקה הישראלית. אך כשהביט בחברו הקלידן טל שגב זוכה לקרדיט מפואר של מפיק באלבום ״צימאון״ של שלמה ארצי, הבין שהוא רוצה לכוון גבוה יותר ולהפיק אלבומים עבור זמרים ישראלים מצליחים.
רייכל הסתגר במרתף בבית הוריו בכפר סבא והקליט סקיצות לשירים של אחרים, וגם לשירים מקוריים שלו בליוי זמרים אתיופים. הדמואים הרשימו את הנהלת חברת התקליטים הליקון וזיכו אותו בחוזה הקלטות.
בדצמבר 2002 יצא אלבומו הראשון״הפרוייקט של עידן רייכל״ שכלל להיטים כמו: ״מדברים בשקט״, ״אם תלך״ (שגם נבחר לשיר השנה) ״הנך יפה״, ״שושנים עצובות״ ו״בואי״. כולם כבשו את הרדיו. הפרויקט זכה בפרס הרכב השנה והאלבום קיבל פלטינה מרובעת על מכירה של למעלה מ-150 אלף עותקים!
מכאן הדרך הייתה סלולה; בזה אחר זה שחרר רייכל אלבומי מופת שזכו כולם להצלחה גדולה: ״ממעמקים״ הגיע למעמד פלטינה כפולה, עם שיר הנושא שהפך לאחד השירים הישראלים האהובים בכל הזמנים. האלבום כלל גם שני שירים (״עלה נישא ברוח״ ו״הער את עיניו) עם הזמרת שושנה דמארי ז״ל, מי נחשבת למלכת הזמר העברי. העובדה איתה הציגה את ההקלטות האחרונות בחייה שהפכו למסמך מוזיקלי מרגש.
בהמשך יצא גם ״בין קירות ביתי״ שהגיע למקום הרביעי במצעד הבילבורד האמריקאי בקטגורית מוזיקת עולם״, ואלבום הסולו הראשון של רייכל ״היד החמה״ שזכה תחילה למעמד אלבום זהב ( מהזמנות מוקדמות עוד טרם יצא) ובהמשך לפלטינה. כך גם אלבום הסולו השני שלו: ״ואם תבואי אליי״ שכלל סיבוב הופעות מוצלח ברחבי ארצות הברית.
רייכל רשם זכיות בלא פחות מחמישה פרסי אקו״ם, ובשנת 2020 נבחר להדליק משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל.
למרות ההצלחה והכסף הגדול רייכל מנסה להישאר נאמן קודם כל לאדם מאחורי הפסנתר ומסרב להתמסחר באופן טוטאלי. הוא אינו מופיע בחתונות ושמחות, דוחה הצעות להיות שופט בתוכניות המיוזיק ריאליטי למינהן, ולא מתבייש להביע את דעותיו הפוליטיות והחברתיות, גם אם מדובר בסוגיות רגישות במיוחד.
לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
צילום: שלומי פינטו
רייכל מעולם אינו התבייש בדעותיו הציוניות ואהבתו לשורשים הישראלים. לצד חופש הביטוי האמנותי הוא גם תמך בהצבת דגל ישראל באירועי תרבות שונים.
למרות שזכה לעיתים לביקורת מאומנים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, ברמה הבסיסית רייכל פשוט אוהב את המדינה בה הוא חי ואת עמו. לראיה האירוע בהיכל התרבות באפריל האחרון, כשהופיע במופע חגיגי עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. באותו הערב התבצע פיגוע טרור מזעזע במהלכו יצא מחבל פלסטיני למסע הרג ברחוב דיזנגוף בתל אביב, כשהוא יורה לכל עבר בישראלים שיושבים בבתי קפה מקומיים. המחבל הרג שני בני אדם ופצע קשה שבעה.
רייכל קיבל הודעה על הפיגוע שהתחולל בעיר ועל כך שהמחבל נמצא במנוסה. הוא יכול היה לסיים את ההופעה, אך החליט שהמורל הלאומי חשוב יותר. הוא פנה אל הקהל ואמר: “שום טרוריסט לא יחליט לנו מה זה ערב טוב. החלום הרטוב של כל טרוריסט הוא שנבטל את הקונצרט״. ההופעה נמשכה ובסופה ביקש רייכל מהתזמורת לנגן את ״התקווה״ הוא שר את ההמנון הלאומי יחד עם הקהל שהצטרף אליו בשירה גדולה.
על קו אל איי, בוסטון, ניו יורק
תפסתי את רייכל לראיון טראנס אטלנטי קצר לקראת סיבוב ההופעות הקרב בארצות הברית, שיכלול הופעות בפאלו אלטו, לוס אנג׳לס, בוסטון וניו יורק.
עידן, נראה כי אל איי הפכה לבית קבוע עבורך?
״כן, בשנים האחרונות אני מגיע ללוס אנג׳לס המון. כל פעם בפורמט אחר. בהתחלה הגעתי עם הפרויקט, ובהמשך נכנסנו לתוכנית מנויים של הופעות מוזיקת עולם, אז הופענו אצלכם מול קהל מגוון שהגיע לשמוע מוזיקת עולם מישראל; ממש כמו שמגיעים לשמוע מוזיקת פלמנקו מספרד, מפורטוגל או מוזיקה אפריקאית.
המשכתי גם לפרוייקט עם פארקה טורה– אומן ממאלי שבמערב אפריקה. אחר כך יצאתי להופעות עם זוכת הגראמי אינדיה ארי– זמרת נאו סול, ואז חזרתי שוב להופעות של הפרויקט באל איי. בפעם האחרונה שהייתי אצלכם זה היה במופע סולו רק אני והפסנתר מה שהיה באמת חוויה מיוחדת.״
למה הקהל יכול לצפות בסיבוב ההופעות הקרוב?
״הפעם אני מגיע עם כל הפרוייקט במופע שמסכם עשרים שנות עשיה. מהשירים הראשונים ״בואי״ ו ״ממעמקים״ ועד השנים האחרונות של ״שבט אחים ואחיות״ ו״אם תבואי אליי״. ממש המיטב של כל הקריירה שלי. אנחנו לא באים לקדם איזה שהוא אלבום, אלא פשוט לשיר לקהל,עבורו ואיתו.
אנחנו לא מפרסמים את המופע הזה כמוזיקת עולם, אלא קודם כל כמופע לקהילה שלנו. אנחנו מרגישים שדווקא בתקופה הזו כהמשך ישיר לשיר שכתבתי ״שבט אחים ואחיות״ שמדבר על הצורך לאחד את העם שלנו, רצינו ליצור הופעה שמאחדת ושמחברת את כל הקצוות: מ אמהרית, מרוקאית וערבית, דרך השירה העברית שלנו. המטרה הייתה לבנות מופע מאחד ומלכד וליצור קשר ישיר בין ישראל לקהילה הישראלית בתפוצות.״
כל כך הרבה אמנים ישראלים מופיעים דרך קבע בארצות הברית. מה לדעתך ההבדל בין הופעה של אמן ישראלי בארץ לבין הופעה מול קהל ישראלי בחו״ל?
״ההבדל הגדול הוא הגעגועים של הקהל בחו״ל לישראל. פעם זה היה אפילו מורגש יותר. אבל היום בעידן האינטרנט המהיר והגלובליזציה אני חושב שהקהילה הישראלית בתפוצות יודעת לשמור על קשר ישיר עם ישראל– הם רואים חדשות וטלויזיה ישראלית כל יום, מקשיבים למוזיקה ישראלית ביוטיוב, בספוטיפיי ומתעדכנים באתרי האינטרנט הישראלים. אז הגעגועים הם אחרים; הם יותר לאווירה הקהילתית, למפגש החברתי של ישראלים ביחד ולרחוב הישראלי. זה מרגיש לי שאנחנו מביאים אתנחתא ישראלית לתוך המירוץ האמריקאי.״
בין כל ההופעות בעולם לאחרונה היה לך מופע עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מוזיקה קלאסית זה משהו שתמיד רצית לעשות?
״ כל שנה שנתיים אני לוקח על עצמי פרוייקט חדש. השנה עשיתי את את ההופעה עם הפילהרמונית שהוא פרוייקט שונה מאוד ממה שאני עושה בדרך כלל. כתיבת המוזיקה היא מאוד קלאסית ומדויקת לפרטי פרטים, עם תזמורת שהיא אחת התזמורות הטובות בעולם. שחררתי את המקום של לנגן, למרות שהם הציעו לי לנגן איתם, וגם לשיר איתם זה לא היה פשוט. מדובר בעצם בלתרגם את כל הרפרטואר שלי לעיבודים קלאסיים עם המאסטרו ירון גוטפריד – וזה היה ממש טוב לזרוק את עצמי לבריכה אחרת ולנסות עבודה אמנותית חדשה. ״
בראיון האחרון שלנו סיפרת שיש לך תמיד מזוודה ארוזה בבית מוכנה לטיסות בעולם. באיזה מקום אתה הכי אוהב להופיע?
״נכון, לפני שהיו לי ילדים באמת חייתי על מזוודות וכל הזמן הייתי בתזוזה. אבל עכשיו יש לנו ארבעה ילדים אז אני חושב שהמקום שהכי כיף לי להופיע בו הוא בקבלת שבת בגן של הילדים שלי. (צוחק) אני שר להם ״היום יום שישי״ והם נהנים. ממש לא אכפת להם מראסטות של פעם ומבמות גדולות.״
ובכל זאת, לעזוב 4 ילדים ואישה לחודש זה לא קל, איך הם מסתדרים עם הגעגועים?
״הם גדלו לתוך הדבר הזה אז הם בסדר. פעם היינו עושים שיחות וידאו כל הזמן ושומרים על קשר יום יומי. אבל הגענו למסקנה שזה כמו להיות בלי ולהרגיש עם. אז לפעמים אנחנו מאתגרים את עצמנו, מתנתקים לכמה ימים ואז שוב מדברים. הם מבינים שזו העבודה של אבא והיצירה שלו.״
צילום: שלומי פינטו
עם השנים הפכת להיות שגריר לא רשמי של ישראל בחו״ל. בימים אלו בין האנטישמיות הגואה בארצות הברית והפרשיה האחרונה של הראפר קניה ווסט, אילו תחושות עולות בך?
״כן, כולם מדברים על זה עכשיו, אבל בסופו של דבר אני חושב שכל כמה שנים אנחנו מקבלים תזכורת לא נעימה שהאנטישמיות לא הולכת לשום מקום, ושיש סיבה למה מדינת ישראל הנפלאה שלנו קמה, ולמה חשוב שהיא תישאר חזקה ועצמאית. מדינת ישראל צריכה להישען על הביטחון שלה ולהוות בית לאומי לכל היהודים בתפוצות.״
יש איזה אמן אמריקאי שמהווה עבורך השראה או שהיית מעוניין לעבוד איתו?
״התרבות האמריקאית כל כך רחבה ויש עשרות רבות של זמרים ושל אמנים מצוינים; מהתזמורת הפילהרמונית של קליבלנד ושל ניו יורק, ועד המוזיקה הישנה של פול סיימון ומוזיקת הקאנטרי של מרכז אמריקה. כל מפגש עם התרבות האמריקאית תמיד מהווה עבורי השראה. זה מקום שאפשר לחלום בו בגדול ולהגשים בגדול.״
לסיום, מילה לקהל הישראלי באל איי?
״אני מזמין את כולם לערב שבו נחגוג את הקהילה שלנו, את התרבות הישראלית ונרגיש באמת כמו שבט אחים ואחיות.
אני ממליץ להזמין גם חברים לא מהקהילה הישראלית, כדי להראות להם את התרבות שלנו ולתת להם טעימה מפס הקול של ישראל מבלי שהם יצטרכו לעלות על טיסה של 15 שעות.״
צילום: שלומי פינטו
הפרויקט של עידן רייכל יופיעו ביום ראשון 13 בנובמבר ב-8 בערב
ב- Royce Hall UCLA
לכרטיסים Teev.com