תושבי לוס אנג׳לס ידועים בחיבתם הגדולה ליוגה, זאת כחלק מארגז הכלים הבריאותי שכולל: צמחונות, שייקים טבעיים, ריצות על החוף ופילאטיס. יוגה היא פילוסופיית חיים הודית המשלבת רוחניות עם אימון גופני הנשען על תורת החשיבה ההינדית העוסקת בחיבור של גוף ונשמה.
היוגה היגרה ללוס אנג׳לס כבר בתחילת שנות ה-70 וכעבור עשור אומצה על ידי פריקים של רוחניות, ביניהם גם שחקנים הוליוודים שמצאו בה מפלט ודרך להתמודד עם החיים המלחיצים של תעשיית הסרטים והבידור. בתחילת שנות ה-90 החלה אט אט היוגה להיכנס לזרם המרכזי, ובעשור האחרון הפכה להצלחה מסחררת עם מאות מרכזי יוגה ברחבי עיר המלאכים.
כדי להבין מהיכן הכל התחיל טסתי בירת היוגה העולמית: רישיקש. העיר שנמצאת במחוז דהראדון במדינת אוטראקהאנד, מרחק חמש שעות נסיעה מניו דלהי בירת הודו. שותפי למסע היה האמן הישראלי שלמה טוביה, חובב יוגה מושבע שמתרגל את הפילוסופיה ההודית באדיקות כבר שנים ארוכות. היוגה, כך סיפר לי, מעניקה לו רגיעה נפשית מסייעת להפעיל את הגוף והשרירים טוב יותר ומפיגה את כל המתחים: ״זה ההתעמלות שלי לנפש״. שלמה נראה נרגש מתמיד כשנפגשנו ב- LAX. כוס בירה אחרונה בשדה, (מפני שברישיקש לא ניתן לרכוש אלכוהול מטעמי דת) ויצאנו למסע אווירי של 22 שעות עם עצירת ביניים בסין לתת היבשת הגדולה בעולם.
נסיעה מדלהי לרישיקש רבת מהמורות. תחילה פקקים כבדים ביציאה מהעיר שמאכלסת בצפיפות כמעט 30 מיליון תושבים. רכב היוקרה(במושגים ההודים) נסע במהירות לאורך כבישים לא גמורים בעוד הנהג המקומי מזגזג במומחיות בין נתיבים ומהמורות ולא מפסיק לצפצף בכל כמה שניות. בהודו הפעלת הצפצפה אינה רק כלי אזהרה אלא גם דרך לסמן מעבר בין נתיבים, עקיפות ומתן זכות קדימה. הנוף העירוני התחלף לירוק של מבואות רישיקש, השמיים נעשו כחולים יותר וטמפרטורות נעימות של 74 מעלות פרנהייט קיבלו את פנינו. לאחר שש שעות הגענו לארץ היוגה המובטחת.
רישיקש היא מרכז עליה לרגל של הודים רבים. היא ממוקמת למרגלות הרי ההימלאיה ומהווה מקום מפגש של נהר הצַ‘נְדְרַבְּהָאגָה עם נהר הגנגס הקדוש. בעוד שחלקים גדולים מנהר הגנגס משמשים מקום לניקוז אשפה ומוקד לשריפת גופות. חלק הנהר שעובר ברישיקש צלול יחסית ובטוח לרחוץ בו. על פי דת ההינדו נהוג לטבול בנהר וכך לטהר עצמנו מהחטאים. מנהג פיזור אפר גופות המתים תפקידו לשפר את החיים בגלגול הבא. ליד הנהר תמצאו גם מתרגלי יוגה רבים. חלקם ישבעו לכם שאם תקשיבו בדממה תוכלו לשמוע את הנהר מדבר אליכם.
שלוש פעמים ביקרתי בהודו לפני הביקור הנוכחי. אלו היו טיולים של אחרי צבא או כסטודנט צעיר לעיתונאות, והתקציב היה בהתאם. לא הפעם. שלמה דאג שנטייל בסטייל וסגר לנו את Hotel ISHAN: אחד המלונות הכי שווים ברישיקש עם נוף לגנגס ולגשר המפורסם המפריד בין שני חלקי העיר: לקשמן ג’ולה וראם ג’ולה. במלון המפנק חדר מאובזר עם מקלחת ענקית, אינטרנט ויי פיי, טלויזיה,(לא מובן מאליו בהודו) שירות חדרים 24/7 ומרפסת ענקית. מתחם המלון כולל גם סטודיו יוגה ענק עם נוף להרי ההימלאיה האימתניים.
כבר בשעות הבוקר המוקדמות רחובות רישיקש שוקקי חיים, מלאים בתיירים מערביים מכל רחבי העולם שגדשו את הדוכנים והחנויות העמוסים בפירות צבעוניים, כלי נגינה מסורתיים, בגדים הודיים, מלות; שהן שרשראות אבני חן בצבעים שונים המשמשות בעיקר למדיטציה, ומבחר עצום של מסעדות: חלקן מציעות אוכל הודי אותנטי וחלקם אוכל מערבי. הדבות ( מסעדות פועלים קטנות) מגישות את מנת הטאלי המפורסמת בכל רחבי הודו; צלחת מתכת גבוהת שוליים מחולקת ובתוכה מנות חובה של אורז לבן, דאל (תבשיל עדשים) וסאבג׳י ( תבשיל ירקות). אלו מגיעים בשיטת אכול כפי יכולתך. אפשר להוסיף למנה יוגורט, צ’פאטי (פיתה הודית דקה שנאפת במקום בתוך טאבון) פאלק פאניר (תבשיל תרד וגבינה) תבשיל תפוחי אדמה בקארי ועוד.
ברחוב מהלכים באבות עם גלימות כתומות לוחשים מנטרות ותפילות. על הגשר הענקי מצאנו את השליטים האמיתיים של העיר: הקופים. אם תהיתם לגבי אמיתות תורת הדארוויניזם, הקופים בעלי הפרווה האפורה ברישיקש הם ההוכחה הניצחת לכך. הם מסתובבים בכל מקום, חולפים בהתרסה בין האנשים ולעיתים חוטפים מידיהם אוכל, תיקים, כובעים וגם את הטלפונים הסלולריים שלהם. הקופים חזקים, מהירים ובעלי שיניים חדות, לכן רק ותיקי האזור יעזו להתקרב ולהתעמת עימם.
רישיקש נחשבת לאחת הערים האהובות על מטיילים בהודו. היא נקייה יחסית, מזג האוויר בה נוח, והיא אינה מתויירת יתר על המידה. האטרקציה המרכזית בעיר היא היוגה. ב-1968 הגיעו חברי להקת ״החיפושיות״ לרישיקש לפגוש את המהרישי מהש יוגי ֿ. ג׳ון לנון הושפע כל כך מהמקום וכתב שם את השיר ״“ The Happy Rishikesh Song. הרביעיה המופלאה הסתגרה במשך שלושה חודשים באשרם של המהרישי, תרגלה יוגה, מדיטציה, כתבה והלחינה כמעט 50 שירים שחלקם הופיעו באלבום הלבן הכפול שלהם. לשלמה ולי היה גורו יוגה משלנו. יוגי קרישנה, אחד המורים המבוקשים ברישיקש עם ניסיון של למעלה מ-30 שנה. מדריכי יוגה רבים שמגיעים לעיר ניסו לאתר אותו על מנת לקחת חלק בשעוריו.
התעוררנו בחמש לפנות בוקר. אני כדי לצלם את הזריחה ושלמה כדי להספיק לשיעור הבוקר של יוגי קרישנה. במשך שעתיים תירגל בקבוצות קטנות של יוגים מכל רחבי העולם. השיעור החל בשיחה על משמעויות החיים, האדם והטבע שמלוות במנטרות מעולם ההינדו. לאחר מכן נפתח התרגול עם ׳יין יוגה׳ שמתמקדת במתיחות והכנת הגוף לפעילות גופנית. אחר כך הפסקה קלה במהלכה עברה בין התלמידים קערת פירות. אז המשיכו בעבודה על נשימות נכונות, מנוחה נוספת ולאחריה החלק המרכזי של השיעור שנקרא אשטנגה יוגה. האשטנגה מתבססת על תרגול פיזי ואנרגטי של הגוף עם שילוב של תרגילי נשימה.המהלכים בנויים על 4 עקרונות: הויניאסה; חיבור תנועה לנשימה, אוג׳אי; תנועה דרך קצב הנשימה, באנדה; התכוונות פנימית ודרישטי; הבטה פנימה והחוצה- עקרון שמסייע לתרגל חשיבה וריכוז. מטרת האשטנגה היא לשפר את היציבות, הכושר הגופני, לחזק את הגוף ולבנות חוסן נפשי.
לאחר אימון היוגה שוטטנו בין שלל המסעדות כדי למצוא מקום ראוי לארוחת הבוקר. ברישיקש של 2020 תוכלו למצוא מבחר בתי קפה מערביים שיגישו לכם את מיטב הקוראסונים, העוגות והמאפים לצד קפוצ’ינו, לאטה ושלל סוגי תה צמחים בטעמים שונים. עוד תוכלו למצוא ארוחות בוקר ישראליות, שקשוקה ופנקייק עם פירות העונה. שיעור היוגה השני מתקיים רק בערב, מה שהשאיר לנו את היום לטייל בעיר ולנסות את האטרקציות. אחת המומלצות היא סיור למפלים הגבוהים בצד הצפוני מרחק 4 קילומטרים ממרכז העיר. ניתן לקחת מונית או לשכור רכב לאזור ומשם להתחיל את הטיול הרגלי כולל עליה להר עם שלושה מפלים: קטן, בינוני וגדול כשבינהם בריכות מים צלולות. הרחצה מומלצת.
לחובבי הקולינריה שבינכם והאוכל ההודי, מומלץ לקחת שיעורי בישול של המטבח המגוון אצל טבחים מקומיים שילמדו אתכם להכין את כל המנות ההודיות הטובות עם תבלינים מקומיים ומתכונים סודיים. חובה למי שרוצה להביא את קסם המטבח ההודי הביתה לאל איי. אחד האירועים הדתיים החשובים שמתקיימים ברישיקש הוא ׳פוג׳ה על הגנגס׳ או בשפה המקומית גנגה ארטי. כל יום בשש בערב, רבים מהמקומיים והתיירים חוצים את הגשר לאזור הראם ג׳ולה שם נערך טקס פולחן לנהר הגנגס הקדוש. במהלך הטקס מתאספים אלפי אנשים לאורך מדרגות לבנות שיורדות עד לקו המים. הקהל מביא עימו פרחים, נרות ולפידי אש גדולים ומניח אותם על המים כמנחה לנהר. אז פוצח הקהל בשירה אדירה, מלווה על ידי תופים, פעמונים וכלי נגינה מסורתיים ושר שירי הלל לאמא גנגה. הטקס הסתיים עם שקיעת השמש ורדת החשיכה.
סופו של עוד יום הגיע. ברישקש, כבר בתשע בערב, כמעט ואין איש ברחובות. רובם הולכים לישון מוקדם כדי להשכים קום בארבע בבוקר, לשתות את הצ’אי המסורתי בפתח יום חדש שיתחיל בברכת נמסטה ויוגה.
*כפי שפורסם לראשונה ב- Israeli LifeStyle Magazine
