בוקר קריר בסוף נובמבר של תחילת החורף האירופי. ההרים המושלגים בבירת השוקולד והשעונים סוככים על ערימות השלג מסביב לשדה התעופה בציריך שבשוויץ. בכניסה לשער העליה למטוס פגשתי לראשונה את צוות המשלחת הישראלית של עמותת ״הצל לבו של ילד.״ הקבוצה כללה את מנכ״ל האירגון, רופאים וקרדיולוגים בכירים מהמרכז הרפואי ע”ש ולפסון בחולון והצוות הגרמני שהגיע מבית החולים- Deutsches Herzzentrum in Berlin הנחשב למרכז המוביל באירופה בתחום קרדיולוגיית ילדים פולשנית וניתוחי לב ילדים. עוד בצוות: אחיות מחלקת כירורגית ילדים, רופא מרדים, טכנאי צינתורים ומנהלת יחסי הציבור של ״הצל לבו של ילד.״
הצוות הישראלי הגיע כשבאמתחו ארגזים עמוסים בציוד רפואי בשווי של יותר מ- 50 אלף דולר, ומשלחת שעלותה הכוללת כ-100 אלף דולר. לאחר שיחת היכרות קצרה עם חלק מחברי המשלחת וידוא שכל הציוד הרפואי נמצא בביטחון בבטן המטוס, עלינו יחדיו על טיסה של תשע שעות לטנזניה. במהלך הטיסה נזכרתי בפעם הראשונה בה שמעתי על ארגון ״הצל לבו של ילד״. זה היה כשנשלחתי לסקר את הגאלה השנתית שלהם בנורת׳רידג קליפורניה. כבר אז התרשמתי עמוקות מפעילות הארגון ומטרותיו.
״הצל לבו של ילד״ הוא מלכ״ר בינלאומי שהוקם על ידי ד״ר עמי כהן- מנתח לב יהודי אמריקאי ששירת בצבא האמריקאי עלה לישראל והחל לעבוד במרכז הרפואי ע”ש וולפסון בתחילת שנות ה-90. כמה שנים לאחר מכן, ב- 1995 הקים את הארגון ושם לו למטרה לאתר ילדים עם בעיות לב במדינות מתפתחות ולהביאם לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי וניתוחי. מטרה מרכזית נוספת של הארגון היא הכשרת רופאים ואחיות ממדינות מתפתחות בתחומים הקשורים בניתוחי לב, קרדיולוגיה, טיפול נמרץ כדי שיכולו לטפל בילדים באופן עצמאי. האחיות והרופאים מוטסים לישראל ושוהים כאן לתקופת הכשרה של בין שנה לשש שנים כשבסופה חוזרים כצוות מקצועי ומיומן למדינות המוצא שלהם כדי להקים מרכזים עצמאים לטיפול בילדים חולי לב.
אלמנט נוסף בעבודת הארגון הוא הוצאת משלחות אבחון רפואיות למדינות בעולם השלישי על מנת לסייע להם לאתרי ילדים עם מחלות לב שונות, משלחות לטיפול בילדים ומשלחות ניתוחיות מיוחדות המסייעות במקרים דחופים. עד היום טיפל ״הצל לבו של ילד״ ב- 4,500 ילדים מ- 56 מדינות שונות ברחבי העולם. בעקבות ההשגים הללו, זכה הארגון לפני מספר שבועות בפרס האוכלוסין של האו״ם לשנת 2018. אחד הפרסים היוקרתיים המוענקים על ידי האו״ם לארגונים ללא מטרת רווח בעלי הישגים יוצאי דופן בתחום ההומנטריה העולמי. האו״ם, שכידוע הרוויח ביושר את המוניטין ככזה שמרבה לתקוף ולבקר את ישראל כמעט באובססיביות, ביצע עם ׳הצל לבו של ילד׳ פניית פרסה חדה כזו ששיפרה את מעמדה של ישראל בעולם והוכיחה שהיא יודעת גם לעשות טוב לעולם ומצטיינת בתחום ההומניטרי.
הארגון מיוצג בארצות הברית על ידי דוד ליטווק (DAVID LITWACK) שהוא גם המנהל המקומי של הארגון. גם בקליפורניה נפתחו לאחרונה משרדים של ״הצל לבו של ילד״ ואת השלוחה הזו מנהלת בהתנדבות ג’ודי שור שמשמשת כ-NATIONAL CO-PRESIDENT. בשיחות רבות עימה במהלך השנה האחרונה עלה הרעיון שאצטרף למשלחת הקרובה של הארגון לאפריקה, כדי להתרשם מקרוב מהעבודה החשובה שלו וכדי ללמוד יותר על דרך פעילותו.
המטוס ב- JULIUS NYERERE INTERNATIONAL AIRPORT בדאר א–סלאם-העיר הגדולה ביותר בטנזניה שגם שימשה כבירתה עד לשנת 1996, אז נבחרה העיר דודומה לבירתה החדשה. עם זאת, דאר א-סלאם היא עדיין העיר הגדולה ביותר במדינה. היא משתרעת על שטח של 162.5 קמ״ר, וחיים בה כ- 4.7 מיליון תושבים. בעיר גם ממוקמים משרדי הממשלה המרכזיים של המדינה. נתון מדאיג על טנזניה שנחשף בפני הוא, שבמדינה בה חיים כמעט 54 מיליון בני אדם יש חמישה רופאים קרדיולוגים בלבד. מספר זעום ובלתי נתפס שמסביר את הנחיצות הדחופה של סיוע רפואי ממדינות מערביות.
שדה התעופה בדאר א- סלאם היה מלא באנשים גם בשעת לילה מאוחרת. מזג אוויר חם ולח קיבל את פנינו. בדיקת דרכונים התנהלה באיטיות כיוון שאת הויזה מקבלים שם, אך איש מחברי הצוות לא התלונן, בעיקר לנוכח העובדה שכל העבודה בוצעה על ידי תמר שפירא, מנהלת יחסי הציבור. מהעבר השני הגיע משלוח ענקי של הציוד הרפואי. לאחר שנספר ונבדק הועמס הציוד על טנדרים גדולים שעשו דרכם לבית החולים הגדול בעיר. חברי המשלחת התחלקו לשתי מוניות ועשו דרכם לבית המלון PROTEA HOTEL מרחק 20 דקות נסיעה משדה התעופה.
בבוקר התעוררו חברי המשלחת מוקדם, ולאחר ארוחת בוקר קלה במלון הגיעו לבית החולים Jakaya Kikwete Cardiac Institute שבעיר. הם החלו להעמיס ולסדר את הציוד הרפואי שהביאו איתם מישראל.
יום העבודה הראשון החל, והתרגשות ניכרה על פני הצוות בבית החולים. חיוכים וחיבוקים חמים הוחלפו בין הצוות הישראלי /הגרמני לצוות הטנזני בראשו עומד ד”ר גודווין גודפרי. ד”ר גודווין הוא מנתח לב הילדים הראשון והיחד בטנזניה. הוא הוכשר על ידי ״הצל לבו של ילד״ בישראל במהלך חמש שנים ובסיומן חזר לטנזניה, ושם הוא מנתח ומעניק טיפול רפואי לילדים המקומיים. ד״ר גודווין סיפר לי של- 85 אחוז מהמטופלים בבית החולים אין כלל ביטוח רפואי. המדינה מצידה מנסה לממן ולעזור, אבל מצליחה להגיע רק לחלק מהם. Jakaya Kikwete Cardiac Institute הוא למעשה המוסד הקרדיולוגי היחיד בטנזניה.
לבשתי את מדי חדרי הניתוח של וולפסון והצטרפתי לצוות הרפואי כדי לראות ולחוש את העבודה מקרוב. בכניסה לחדר הצינתורים פגשתי את הרופא המרדים ד”ר דמיטרי טריהוב (כולם קוראים לו דימה) שמסייע בנתוחי הלב והצינתורים. הליך הצינתור בילדים, כך סיפר לי, שונה מאלו המוכרים לנו אצל מבוגרים בעולם המערבי. כאן, הצינתור נעשה לא כדי לפתוח עורקים סתומים שנובעים ברוב הפעמים מאורח חיים לא בריא (עישון, שתיית אלכוהול מופרזת או תזונה לקויה). אלא כדי לפתור בעיות ומומים מולדים בלב אצל ילדים.
איכות רפואת הלב בעולם המערבי נמדד על פי הדחיפות בה מגיע אדם אחרי התקף לב לבית החולים לבצע צנתור. במדינות מערביות התהליך נעשה שעה לאחר התקף הלב, לעומת זאת לחדר הצנתורים בבית החולים בדאר א-סלאם מגיעים ילדים ששרדו את התקף הלב וניתן לטפל בהם רק במידה והחזיקו מעמד. דימה הסביר גם על אופן עבודתו: ״כל הילדים כאן נמצאים בטשטוש או בהרדמה כי הם לא משתפים פעולה. התפקיד שלי הוא לשמור שהילד יהיה יציב בזמן הצנתור, שהוא ינשום, לדאוג שהלב פועם בצורה סדירה ושלחץ הדם שלו תקין לאורך כל הטיפול. כמובן שעליי מוטלת האחריות בכל נושא המינונים: יש מינון שונה לכל גיל או משקל. אני גם אחראי להעיר את הילד בתום התהליך. המנתחים לא מתעסקים בדברים הללו, הם מרוכזים בצינתור עצמו״.
קצת עובדות: בעולם יש מיליוני ילדים חולי לב הזקוקים לטיפול, למעשה אחוז אחד מכל הילדים בעולם נולדים עם בעיה או מום לבבי כל שהוא (כלומר אחד מכל 100 ילדים). כדי לפתור את הבעיה הרפואית, מחצית מהם יזדקקו להתערבות חיצונית, כלומר, ניתוח או טיפול כירורגי. לילדים הנולדים בעולם המערבי יש פתרון- יש רופאים, בתי חולים ומימון, והם יכולים להיות מטופלים לעבור ניתוחים מצילי חיים. לא כך במדינות, שם ילדים נותרים ללא טיפול רפואי ראוי ופשוט מתים. חדרי ההמתנה בבית החולים היו מלאים לגמרי. על הספסלים חיכו בסבלנות מופתית הורים טנזנים רבים שהגיעו עם ילדיהם. אלה הם חלק מברי המזל שזכו לטיפול מצוות הרופאים המקומי, שגובה בצוות הרפואי של ״הצל לבו של ילד״.
ד״ר עקיבא תמיר- ראש מחלקת יחידת לב ילדים בבית החולים וולפסון, הוא הוותיק והמנוסה במשלחת ונדמה כי כבר ראה הכל. ד״ר תמיר ישב בחדר קטן, בדק בסבלנות, רגישות ואכפתיות ילד אחר ילד, ביצע אבחון ראשוני כדי להחליט כיצד יכול הצוות לסייע. לצידו פגשתי את פרופ׳ קטרינה שמידט שהגיעה מ Deutsches Herzzentrum Berlin אחד המרכזים הרפואיים המובילים בגרמניה. טנזניה אינה זרה לפרופ׳ שמידט, שעברה בעצמה את אחת ההתמחויות שלה כאן. היא סיפרה לי כיצד שמעה על ״הצל לבו של ילד״ מד״ר אסא שגיא שהגיע להתמחות בגרמניה. ד״ר אסא, קרדיולוג ילדים בכיר מוולפסון, הוא אחד הרופאים האחראים במשלחת וחלק מרכזי בה. בנוסף לעברית ואנגלית הוא דובר גם גרמנית רהוטה, ובאמתחתו שנים של ניסיון, ידע ובעיקר המון התלהבות ורגש סביבו.
זה היה רגע קסום להביט ברופאה גרמניה ורופא ישראלי משתפים פעולה להצלת ילדים של מדינה אחרת, מעין סגירת מעגל מיוחדת. פרופ׳ שמידט אמרה ששיתוף הפעולה עם רופאים ישראלים הוא מאוד מיוחד, וכשהיא שמעה על ׳הצל לבו של ילד׳ ידעה שהיא רוצה לבוא ולהיות חלק מזה. התלוותי לד״ר אסא במשך מספר ימים בהם הדריך את צוות הרופאים הטנזני. יחד הם ניסו לפתור בעיות שצצו עם מספר מטופלים, פיענחו תצלומי CT ואקו לב, והחליפו חוות דעת לגבי הילדים המטופלים.
במהלך חמשת ימי העבודה בבית החולים ניצח ד״ר אסא ביחד עם שאר הרופאים והצוות על לא פחות מ- 16 צינתורים מצילי חיים לילדים מקומיים. ד”ר אסא הסביר לי על חשיבותם של הצינתורים הללו וכיצד החליפו בחלק גדול מהמקרים את הצורך בניתוח לב פתוח מסובך ומסוכן: ״עד לפני 20 שנה כל ילד עם מקרה כזה היה נדרש לניתוח לב פתוח. כל הנושא של ניתוח לב בילדים הוא חדש ברפואה וקיים בסביבות 40-35 שנה. נושא הצינתורים בילדים חדש עוד יותר, משהו כמו 30 שנה.
בניתוח לב אתה פותח את בית החזה, ולשם כך נדרש להפסיק את פעולת הלב. המנותח מחובר למכונת לב- ריאה שמחליפה את עבודת הלב. העובדה הזאת, גם אם ביצעת אותה באופן הכי אידאלי עדיין גורמת לשינויים בזרימת הדם למוח ומסכנת כל מיני פעולות פיזיולוגיות אצל הילד. היום ישנם מחקרים שמראים שמרבית אלה שעברו ניתוח לב פתוח סובלים לאחר מכן מכל מיני הפרעות של קשב וריכוז. גם אם לא מצאנו בעיות מג׳וריות, בניתוח לב יש המון סיכונים ותהליך ההחלמה ממנו הוא מאוד קשה.
בצנתור לעומת זאת אנחנו עושים דקירה קטנה באזור המפשעה ובאמצעות מחט מיוחדת משחילים שרוול שדרכו אנחנו יכולים להכניס צנתר-ליין וכל מיני צינורות שאיתם אנחנו מגיעים עד הלב. אז, בעזרת רובוטיקה, קפיצים מטריות ומכשירים, אנחנו יכולים לעשות כל מיני פעולת לתיקון חלק מהמבנים בלב. לא ניתן לתקן הכל, וכמובן שיש עדיין מקום לניתוחים, אבל היום כמעט בחצי מהמקרים שדרשו בעבר ניתוח אפשר לטפל בעזרת צינתור. זה אומר שבפעולה של בין חצי שעה לשלוש שעות הילד יכול להתעורר בריא, בלי תהליך החלמה ארוך, ללא כאבים, והכי חשוב כל התהליך מתרחש כשהלב ממשיך לעבוד, שזה קריטי כי כל המערכות ממשיכות כרגיל ובלי כאב. זה כמעט כמו קסם: מגיע ילד חולה לב שכל החיים שלו נאבק בזה ולא יכל אפילו לעלות מדרגות, לא הצליח לעלות במשקל, והוא יוצא מכאן בריא. הסיפוק שלנו מזה הוא מיידי״.
כבר ביום השני נראה הצוות הרפואי נראה נסער, לבית החולים הגיע ילד בן ארבעה שבועות בלבד, במצב שנקרא על פי המינוח הרפואי ״ילד כחול״. מדובר באוסף מומים מבניים שנוצרים לאור הפרעה בהיפרדות של העורק העוברי- לשני העורקים הראשיים- האאורטה (אבי העורקים) והעורק הריאתי, אשר אמורה להתרחש בשבוע השלישי – רביעי להריון. לרוב, החור במחיצה הבין חדרית הוא גדול יחסית. במקרה הזה אבי העורקים של הלב יוצא יותר עשיר בדם מאשר משמאל העורק הריאתי. העורקים למעשה התחלפו בתיפקודם, והמום הזה מונע מהדם להתערבב ויכול לגרום למוות מיידי.
ד״ר אסא שלקח את הפיקוד על הטיפול במקרה, סיפר לי על התופעה ועל דרך הטיפול בה: ״כולנו נולדים עם חור קטן בלב הכרחי כדי לחיות ברחם. החור אמור להיסגר כמה ימים, שבועות או חודשים לאחר הלידה. אצל ׳תינוק כחול׳ החור היה סתום, מה שגרם לערבוב דם בכמות קטנה מידי ומנע הגעה של חמצן לגוף. התינוק הופך כחול, ואם לא היינו פותחים את החור התינוק היה מת. מה שקורה בצנתור הוא שבעזרת טכניקה של בלון מיוחד אנחנו פוערים חור מאוד גדול שמאפשר לדם המחומצן והלא מחומצן להתערבב, וכך מספיק דם מחומצן מגיע לגוף ולמוח, וזה מאפשר לילד לחיות עד השלב של הניתוח שיתבצע בישראל. זו פעולה מצילה חיים.
תהליך הצנתור הזה נעשה במיטת החולה, בשימוש של אקו לב. זה תהליך קצר שלוקח בין עשר דקות לרבע שעה אבל צריך להיות מאוד זהירים. אם אתה נותן לילד עירוי שיש בו בועית קטנה של אוויר, היא עולה ישר למוח מפני שאצלו כל העורקים הולכים למוח במקום לריאות מכיוון שאין לו דבר שמסנן את הדם. טעות הכי מזערית וחסרת משמעות אצל ילד רגיל יכולה לגרום אצלו לשבץ מוחי. הטיפול בילדים עם המומים האלו היא עבודה מורכבת שדורשת הרבה ידע והמון עדינות. התינוק עבר את ההליך הראשוני בטנזניה על ידי הצוות הישראלי והטנזני, וכמה ימים מאוחר יותר הוא הוטס לישראל לניתוח לב. בימים אלו הוא מבריא בבית הילדים של “הצל לבו של ילד” לאחר ניתוח מוצלח.
עוד נתון מעניין הוא שלמרות המצב הרפואי הלא אופטימלי בטנזניה, אחוזי מחלות הלב שם אינם גבוהים יותר מאשר בעולם המערבי. למעשה מדובר באותם מספרים ביחס לכמות האוכלוסייה. ד״ר אסא סיפר על נתון אחר שמשפיע על בריאות האוכלוסייה בטנזניה ובמדינות מתפתוחות בכלל: ״יש פה (בטנזניה) יותר סיכונים ל-PDA מכיוון שהילדים לא מקבלים חיסון לרובלה (מחלת האדמת היא מחלה מדבקת המועברת על ידי נגיף בשם רובלה) , זה חיסון משולש שיש אנשים שמקשרים אותו לאוטיזים (מבחינה רפואית אנחנו לא ממש מסכימים עם זה), אבל התינוקות של נשים שבזמן ההריון נשאו את נגיף הרובלה נולדים עם בעיות לב. גנטית אין אצל האפריקאים משהו שגורם לבעיות לב יותר מאשר אצל האדם הלבן. אצל כולם אנחנו מדברים על אחוז אחד מהאוכלוסייה, כך גם בעולם המערבי.
בעולם המערבי עד שנות ה-70 היו מחלות הלב אצל מבוגרים גורם התמותה מספר אחד. אז, אנשים החלו להיות יותר מודעים לנושא התזונה הנכונה, תרופות לב חדשות הגיעו לשוק וצינתורים הפכו לטיפול מבוקש שמנע תמותה של חולים. לכן היום הסרטנים למניהם תופסים את המקום הראשון בתמותת בני האדם, ומחלות לב מגיעות למקום השני, תלוי באיזה גיל אנחנו בוחנים את העניין. באפריקה בניגוד לעולם המערבי מתווספים גורמים הרבה יותר משמעותיים לתמותה כמו חוסר תזונה, זיהומים וכדומה. אז נשאלת השאלה – האם נכון להשקיע כל כך הרבה כסף ומשאבים בהצלת 16 ילדים במשלחת הזאת, כסף שבו ניתן אולי להאכיל 300 ילדים רעבים ולהצילם מתת-תזונה ומוות?
״זו שאלה לגיטימית״, אומר ד”ר אסא, “ויש לי שתי תשובות לכך: ראשית אני רופא לב, אני לא יודע להאכיל 300 ילדים. אני תורם את חלקי בתחום שלי. שנית, יש משהו שנקרא תקווה. כשאתה יודע שלשכנה שלך נולד תינוק עם בעיה בלב והוא מת, אתה בטוח שכל מי שנולד עם בעיה בלב ימות. זה מייצר פחד. אמא לעתיד לא תוכל לדעת במשך תשעה חודשים האם התינוק שלה יחייה או ימות. אבל כשאותה אמא יודעת שאם התינוק שלה יוולד עם בעיה בלב יש פתרון ויש צוות רפואי שיכול להציל אותו, זה נותן לה סוג של תקווה ושקט, ומאפשר לה לפרוח במקומות אחרים. היא יודעת שיש צוות ישראלי שמכשיר פה רופאים והם יוכלו לעזור לה בעתיד. אנחנו בונים תקווה וסיכוי לחלום על משהו שמעולם לא היה אפשרי כאן בעבר.״
בראש המשלחת ושיתוף הפעולה הישראלי – גרמני טנזני, עומד מנכ״ל הארגון ב- 18 השנים האחרונות- סיימון פישר, בן למשפחה יהודית בריטית שהתגוררה בליברפול, ועלתה לארץ על רקע ציוני טהור בתחילת שנות ה-70 הלא פשוטות, כשברקע נשמעו עדיין הדי מלחמת יום הכיפורים.
פישר שגדל והתחנך בעיר חיפה, סיפר לי על ערכי החינוך והדאגה שהושרשו אצלו עוד מילדות: ״אחרי שסיימתי את לימודי המשפטים באנגליה חזרתי לישראל. ביום בהיר אחד, בהיותי עורך דין צעיר, הלכתי לשני ראיונות עבודה. הראשון במשרד עורכי דין גדול שעבר מיזוג בתל אביב. משם יצאתי לרחוב הבנים בחולון, למעון ילדים של ׳הצל לבו של ילד׳ שחיפשו עוזר למנכ״ל. נכנסתי לראיון עם ד״ר עמי כהן מיסד העמותה. פגשתי במקום ילדים מכל העולם וצוות של מתנדבים שבדיוק באותו זמן ארזו ציוד למשלחת לסין כדי לבצע שם ניתוחים. מצאתי את עצמי אחרי הראיון נשאר לארוז איתם ארגזים, והשאר שייך להיסטוריה. הילדים שלי נולדו לתוך הארגון הזה, והם חיים ונושמים את ההוויה שלו, את הנתינה וקבלת האחר ולא משנה מאיפה הילד מגיע, לא משנה מה הדת שלו וצבע עורו. זו היחודיות שלנו כישראלים שמשלבים בין הישראליות לבין ערכים יהודים.״
אני מבין שעכשיו יש לך חזון לפתוח בית חולים משלכם?
״במשך 22 שנים הסתמכנו על טוב ליבה של מערכת הבריאות של ולפסון, אבל בית החולים הזה מוגדר על ידי שר הבריאות כבית חולים פרפיראלי, כלומר אין חברי כנסת שמייצגים את האוכלוסייה שוולפסון משרת. ולמרות שהרמה הרפואית שלו היא מעולה, המצב הפיזי של ביה”ח לא מזהיר ומחלקת הילדים בוולפסון מתפרקת. החזון שלנו הוא לסייע למשרד הבריאות לוולפסון להקים בית חולים לילדים – בניין של שבע קומות שיספק את כל הצרכים של בית חולים לילדים, וגם יאפשר ל׳הצל לבו של ילד׳ לצמוח ולהיות מרכז גדול ומוביל של טיפול והכשרה. מדובר במרכז של מצויינות לא רק בישראל אלא מוביל בכל המזרח התיכון.״
איך מתקדמים הפרויקט וגיוס הכספים עבורו?
״אנחנו עובדים על זה ביחד עם משרד הבריאות והמשרד לשיתוף פעולה אזורי. משרד החוץ שולח אין- ספור קבוצות של עיתונאים, חברי קונגרס ופרלמנט מכל רחבי העולם לבקר בתכנית כמו גם AIPAC ושדולות נוספות מצפון אמריקה ורחבי העולם. גייסנו את רוב הכסף לחמש קומות הראשונות, ואנחנו שואפים להשלים את הבניה בצורה אופטימלית לשבע קומות מלאות. הפרויקט הזה הוא באמת טוב לכולם מפני שהוא ישרת את הילדים בחולון, בת ים, דרום תל אביב ויפו, וגם עושה יחסי ציבור מצויינים למדינה ברמת העולמית, מפני שאנחנו מביאים ילדים מכל העולם לטיפול מציל חיים אצלנו ושולחים אותם הביתה כשגרירים של רצון טוב.
מגיעים אלינו נערים ונערות מגיל 16 עד 21 , מ׳תגלית׳, ׳הלל׳, ׳אש התורה׳ ועוד המון אירגונים יהודים. הם באים ללמוד על ישראל ומבקרים במרכז שלנו, וחלקם מתנדבים אצלנו. הם רואים את העבודה החשובה שאנו עושים ואת מאות הילדים שאנחנו מביאים לישראל ומרפאים אותם ממדינות שונות בעולם. למעשה הם רואים איך ארגון ישראלי תורם לעולם מבלי לבקש תמורה. אני מאמין שזו גם דרך מצויינת להילחם ב-BDS, מפני שיש פה פעילות ישראלית חוצה גבולות שעוזרת לאנשים בכל העולם, גם למוסלמים וערבים. כך במקום להתחיל להתעסק בסכסוך הפלסטיני מי צודק ולמה, הנערים והנערות הללו מתעסקים בעשיה טובה, גאים להיות יהודים וישראלים שפועלים למען העולם, והם חוזרים לקהילות שלהם ולאוניברסיטאות עם הערכה גדולה למדינת ישראל והופכים גם הם לשגרירים של רצון טוב עבור הצל לבו של ילד, מדינת ישראל והעם היהודי.״
המשלחת הישראלית בטנזניה, תפסה את תשומת ליבם של כלי תקשורת מקומיים, ובשבוע העבודה בבית החולים התקיימה מסיבת עיתונאים גדולה אליה הוזמנו כלי תקשורת רבים מרחבי המדינה לראיון מיוחד עם מנהל בית החולים, מנכ״ל הארגון בישראל סיימון פישר והנשיאה המשותפת של הארגון בארצות הברית, ג’ודי שור.
אחת הפעילויות החשובות של ׳הצל ליבו של ילד׳ היא העבודה והסיוע לילדים פלסטינים מעזה ומהגדה. הארגון מנהל מערכת הכשרה ארוכת טווח לרופאים פלסטינים שעוברים התמחות דרך ׳הצל לבו של ילד׳ בבית חולים וולפסון בישראל. כך מספקים להם את הידע המקצועי והנסיון לעבוד עם ילדים מקומיים. בנוסף, ״הצל לבו של ילד״ מקבל אליו דרך קבע ילדים פלסטינים חולי לב ומעניק להם טיפולים, בדיקות וניתוחים מצילי חיים בבית החולים וולפסון. למעשה קרוב לחמישים אחוזים מהילדים שטופלו על ידי הארגון הם פלסטינים. בכל יום שלישי פועלת בוולפסון מרפאה ללא עלות שמשרתת את הילדים הפלסטינים. הם מגיעים אליה לאחר שהונפקו להם האישורים המיוחדים. במידה מסוימת העבודה איתם היא הנוחה ביותר מכיון שיש קירבה גאוגרפית וכך ניתן לספק להם טיפול מיידי.
תמר שפירא סיפרה לי: ״ ילד יכול להיוולד בעזה ובתוך שעתיים להיות בחדר ניתוח בוולפסון, אם צריך. קיים שיתוף פעולה מאוד טוב במשך השנים, ולא משנה מה המצב הביטחוני – מלחמה או שקט, טילים או לא טילים הסיוע שלנו ממשיך.״
כיצד מגיבים הילדים הפלסטינים והוריהם כשהם מגיעים לטיפול רפואי בישראל?
שפירא: ״הרבה פעמים ההורים מגיעים עם חשש גדול. לפעמים זו הפעם הראשונה שהם מבקרים בישראל ולכן אינם יודעים למה לצפות. אבל כשהם כאן, הם רואים עוד ילדים פלסטינים השוהים בבית החולים, הצוות הרפואי מטפל בהם כמו שהוא מטפל בילדים ישראלים שנמצאים לידם – אין הפרדות בין המטופלים הישראלים לפלסטינים. מהר מאוד הם מבינים שאין ממה לחשוש, וההורים הפלסטינים שבילו בחדר כשבמיטה ליד נמצא ילד ישראלי נפגשים, מדברים ולומדים להכיר. זה עושה שינוי חיובי אצל אנשים. האג’נדה שלנו לא פוליטית בכלל, אבל אין ספק שהחוויה הזו עוזרת לצמצם פערים בין אנשים.״
במשך כל אותו השבוע בו הייתי צמוד לחברי המשלחת בטנזניה לא יכולתי שלא להתרשם מהמחוייבות העצומה של הצוות והרופאים כלפי המשימה. שיתוף הפעולה המרשים עם צוות הרופאים הטנזני הוא דבר מבורך שמיטיב עם הקהילה ב-דאר א-סלאם, אך לא רק שם. במהלך הביקור טסנו למקומות נוספים ברחבי טנזניה. ביקרנו ראשי ערים ועיירות, וכן בבתי ספר ובמרכזי תיירות בהם ניתנה הזדמנות לחברי המשלחת להפיץ את הבשורה על שיתוף הפעולה של הארגון הישראלי עם מדינות אפריקה השונות.
בפרקי אבות נאמר: ״ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש״ משמעות המשפט כידוע היא שבמקום שאין מי שיודע או מסוגל לבצע את המעשה הנכון, חובה על האדם לעשות מאמץ, למלא את החלל ולפעול כראוי. ארגון ׳הצל לבו של ילד׳ מייצג לדעתי נאמנה את המשפט הזה, מפני שהוא בוחר לסייע לאלו הנשכחים ובמקומות שאין מישהו אחר שיעשה את העבודה. זהו תענוג לפגוש עוד ארגון ישראלי, חסר אג’נדה פוליטית וללא מטרות רווח (ובכול אירוע אסון בעולם אנחנו פוגשים בהם), שדואג לא רק להגיש סיוע חשוב ומציל חיים אלא באותה נשימה מעניק ידע והדרכה למדינות מתפתחות כדי שיוכלו להמשיך לבצע את המשימה בעתיד.