זה הפך לריטואל נעים וקבוע; בכל חורף בשלוש השנים האחרונה הזמר הישראלי הוותיק דיויד ברוזה מגיע לסיבוב הופעות תחת השם החגיגי David Broza & Friends the not exactly xmas show. מלווה במוזיקאים נפלאים מרחבי העולם עם מיטב להיטיו מכל התקופות בעברית, ספרדית וערבית.
בשבוע הבא ימלא ברוזה את ה– The Broad Stage בעיר סנטה מוניקה לחגיגות 40 שנות קריירה, בתזמון מעולה בדיוק לנר ראשון של חנוכה.
ברוזה (64) אוחז בקריירה עשירה של למעלה מארבע עשורים מאז הפריצה הגדולה עם ״האישה שאיתי״– אחד האלבומים הישראלים האהובים והנמכרים בכל הזמנים. בהמשך שיחרר עשרות להיטים שהפכו המנונים ישראלים ביניהם: ״סיגליות״, “מתחת לשמיים”, ״שיר אהבה בדואי״, ״זה הכל או כלום״, ״יהיה טוב״ והרשימה עוד ארוכה.
במהלך הקריירה שלו ברוזה הושפע רבות מהמוזיקה הספרדית ומהעולם הלטיני. הוא התגורר תקופה ארוכה במדריד, הסתובב עם גיטרה על הגב ברחבי אמריקה הלטינית, ויש כאלו שישבעו לכם עד היום שברוזה בכלל ארגנטינאי.
את סיבוב ההופעות הנוכחי ברוזה יתבל בניחוח קובני; סגנון מוזיקלי שכבש אותו עוד בהיותו נער מתבגר. אז, היה מאזין המון ל Cekia Cruz, מה שהביא אותו בהמשך לחקור את הסאונד האפרו קובני.
במופע הקרוב בסנטה מוניקה תלווה אותו להקת הטריו אוונה אליהם יצטרפו אורחים נוספים ביניהם: חלילן הג’אז הישראלי איתי קריס, וXianix Barrera, Alfonso Sid .
רגע לפני שהוא נוחת בלוס אנג’לס תפסתי את ברוזה לשיחה קצרה מניו יורק הקפואה שם פתח את סיבוב ההופעות החורפי שלו.
דיויד ברוזה בהופעה בסנטה מוניקה
דיויד, מהיכן הגיע הרעיון למופע כריסמס חורפי?
״המופע הזה התחיל לפני 25 שנה. אני עושה אותו בניו יורק כל חג המולד. אבל אחרי כל כך הרבה שנים רציתי שינוי. הברוד סטייג׳ נדלקו על הרעיון ועכשיו התחלנו לעשות סיבוב לא רק בחג המולד אלא גם בחנוכה והוספנו את בוסטון, אריזונה וסנטה מוניקה. כולם חוגגים את חג המולד ומה איתנו היהודים גם לנו מגיע איזו הופעה לחנוכה. אז הנה אני בא אליכם ״
יש הבדל מבחינתך בין להופיע בארץ לבין ההופעות בארצות הברית?
״בארץ זה הבית. השורשים שלי, השפה וכל המניירות שהקהל שלי מכיר. אבל ברגע שאני יוצא מהארץ אז ברור לי שאני הולך להופיע מול קהל שאולי לא ראה אותי אף פעם. אז יש איזה שהיא התרגשות אחרת. במקומות בחו״ל אני צריך להיות הכי טוב שאני יכול מכיוון שזה קהל שאני רוצה שהוא ידלק עליי ויחזור לראות עוד הופעות שלי. אני לא יכול לשחרר בהופעות בחו״ל כמו שאני עושה בארץ. הקהל בברוד סטייג׳ מגוון. מלבד הישראלים שמגיעים יש גם הרבה אמריקאים וגם קהל לטיני. התיאטרון מאוד מפנק, הוא אחד התיאטראות שהכי כיף להופיע בהם כי הוא לא גדול מדי, הוא נשאר אינטימי אבל עדיין מאובזר עם במה נהדרת וסאונד נפלא. אני מאוד אוהב להופיע שם.״
מה אתה מכין להופעה הקרובה?
״אני מביא לקהל את השירים שהם רוצים לשמוע. את הלהיטים שלי מכל השנים, אבל אכניס את הקטע הקובני עם המון אילתורים ועיבודים מיוחדים. אני מגיע עם הרכב יותר גדול: זמר פלמנקו, חלילן ורקדנית פלמנקו. אנחנו נהיה עשרה איש על הבמה. זה מופע שאני מכין אותה במיוחד לימים האלו.״
צפיתי בהופעה האחרונה שלך אצלנו. אתה משקיע כל כך הרבה אנרגיות על הבמה כאילו מדובר באמן חדש שצריך להוכיח את עצמו. מאיפה אתה מוצא את כל ההתלהבות והלהט הזה להופיע אחרי כל השנים?
״אני לא רוצה להתעורר ולגלות שהכל נגמר. אני באמת אוהב את זה. כשאני מופיע אני פחות מודע לזה שצופים בי, אני יותר מרוכז להוציא מעצמי בכל פעם מחדש את הכי טוב שיש באותה יצירה שאני מנגן: אם זה ״סיגליות״ או ״שיר אהבה בדואי״ או שירים ספרדיים שאני שר. יש משהו מיוחד במוזיקה שגורמת לך להרגיש כאילו אתה לא חוזר על עצמך. בשיר שלי יש סיפור, וכל פעם שאני מספר את הסיפור הזה גם אם זה שלוש פעמים ביום אני צריך לשכנע את הקהל שהסיפור הזה באמת קרה. אז אני מתלהב נורא והמוזיקה ממלאת לי את כל חלל החזה ובלב וזורקת אותי למקום אחר. הנגנים שאיתי צריכים לתמוך בכל זה. אני כמו שחקן כדורגל; מעבירים לי את הכדור, אני דופק ספרינט וכל פעם רוצה לשים גול. בגלל זה אני רץ כמו משוגע על המגרש ובכל שיר שלי אני רוצה לתקוע גול בשביל הקהל.״
ההשפעות הספרדיות במוזיקה שלך ברורות. מהיכן אתה מקבל את ההשראה לכתיבת מוזיקה?
״עכשיו אני עושה אלבום אינסטרומנטלי שזה דבר שלא עשיתי בחיים. חברת תקליטים מאוד ידועה הזמינה ממני אלבום ואמרתי ננסה. מצאתי את עצמי יושב וחושב איפה אני מוצא את ההשראה הזו. נקודת ההשראה הראשונית היא איך אני יוצר מוזיקה מכלום, וזה קשור הרבה לסדר יום ומשמעת. אני יושב מעשר בבוקר עד שש בערב כל יום ומנגן והמטרה היא לכתוב. המוזיקה עצמה סוחפת אותך פנימה וזה מה שנותן לך את ההשראה. אני חושב שההשראה שלי היא התשוקה שלי ליצור ולייצר מוזיקה כל הזמן. אני מקדיש את עצמי לראשוניות הזו להיות הכי אמיתי ויצירתי עם עצמי.״
יש אמן מסוים שאתה מעריץ או מושפע מהמוזיקה שלו?
״וואו יש המון ובכל מיני סגנונות של מוזיקה. אם אני מסתכל על הראשונים שהקשבתי להם בתור ילד: ג’ון קולטריין ומיילס דיוויס מעולם הג’אז. בהמשך ג׳ימי הנדריקס. ואז לימים כשנסעתי לספרד והכרתי את פאקו דה לוסיה לא יכולתי לחשוב שיש עוד מישהו בעולם שמייצר את התשוקה לנגינה על גיטרה יותר טוב ממנו. עכשיו כשאני עובד על האלבום האינסטרומנטלי עם המפיק של פאקו, הוא מספר לי שיש דמיון ביני לבין פאקו בגישה שלנו לאמנות ולטוטאליות בעבודה. בגלל זה הוא הסכים להפיק את האלבום איתי. גם בוב דילן שאני עדיין לא מבין איך בגיל 80 הוא עדיין מופיע ככה זה מדהים. יש גם את הישראלים: מתי כספי או שלום חנוך שאני לא יכול להירגע מהם, אני חושב שהם אמנים ברמה עולמית.״
יש לך קהל מאוד מגוון בהופעות, אתה מחשיב את המוזיקה שלך כמוזיקת עולם?
״הקלטתי 6 אלבומים אמריקאים שזכו לביקורות נהדרות אבל לא חשבתי על עצמי כמישהו שעושה מוזיקה עולם. אני כן מוזיקאי עולמי אבל המוזיקה היא ישראלית. לא חשבתי על עצמי כמישהו אתני כי הישראליות היא לא אתנית היא תערובת של המון דברים. משנות ה-80 החל להיווצר הצליל הישראלי שמגיע למעשה מהמון מקומות בעולם. כשאני עובד עם מוזיקאים אמריקאיים או ספרדיים לפעמים אני מביא איזה יציאה בנגינה, והם מסתכלים עליי ומרימים גבה כי הם לא מבינים מה זה היה. אני מסביר להם שאני בא מישראל עם השפעה יוונית כמו שפוליקר החדיר לנו, או מוזיקה עם השפעה רוסית שהגיעה משירי העם הישראלים שהיו מתורגמים מרוסית. גם הכתיבה של נעמי שמר השפיעה על הדור שלי מבלי שהרגשנו, בכלל או מיקי גבריאלוב שהוא ממוצא תורכי.״
אתה נמצא עכשיו בניו יורק. שמענו על הפיגוע נגד הקהילה היהודית בשוק בניו ג’רזי לא רחוק. בתור זמר ישראלי שמופיע המון בעולם, אנטישמיות זה משהו שאתה חווה באופן אישי?
״ באופן אישי לא חווית אנטישמיות אבל אני מוקף בזה ואני יודע שכולם מדברים על זה כאן. כשהיה את הפיגוע בבית הכנסת בפיטסבורג דבר ראשון רציתי לנסוע ולחבק אותם. הגעתי לבית הכנסת חודשיים אחרי הפיגוע ועכשיו אנחנו עושים איזה אירוע שיעזור להוציא אותם מההלם עם המון פעילים ומשקיעים אמריקאים שגייסו אותי לסייע. העולם עובר איזה שהיא טלטלה כרגע. אנחנו יותר מ– 70 שנה מאז מלחמת העולם השניה והדמוקרטיה מתפרקת ועוברת כל מיני תהליכים. יחד עם זאת, הגזע הלבן חושב שהוא הגזע השולט. אם כל ההתפרצויות האנטישמיות עדיין האידיאולוגיה בארצות הברית היא שכולם שווים פה. יש לי עוד תקווה בתפיסה של החוקה האמריקאית. אבל אין ספק שהכל עומד למבחן וכמובן שאסור לקחת שום דבר כמובן מאליו. אני תמיד מזכיר לעצמי ולילדים שלי שבסופו דבר אנחנו יהודים. אני מופיע בכל מקום בעולם ואני לא מרגיש קורבן. אני חושב שיש לי את הזכות, הכוח והאומנות ויש לי מדינה מדהימה שהיא מדינת ישראל. אני מטורף על הארץ הזו וחושב שהיא פלא גדול.״
מסר לקהל שמגיע לראות אותך.
״אני בא לעשות חגיגה של מוזיקה עם למעלה מ 40 שנה של סיבובי הופעות שלא נגמרים אף פעם. אני נורא שמח לבוא לברוד סטייג׳, מצידי שנפגש כל שנה ואני רק אביא את הכי טוב שאני יכול.״
דיויד ברוזה יופיע ביום ראשון, ה-22 בדצמבר ב ברוד סטייג׳ תיאת׳ר בסנטה מוניקה.
ב– 7:30 בערב.
לכרטיסים:
Box Office at 310.434.3200