סיפור חטיפת ילדי תימן בישראל עולה שוב לסדר היום, לא רק בישראל, אלא מגיע גם לאוניברסיטאות היוקרתיות בארצות הברית: פרינסטון, ברקלי וייל.
הסיפור של ילדי תימן החטופים ריחף בנופי ילדותי מאז ומתמיד. הורי לא ממש דיברו על כך, אך סבתי חנה מסורי ז״ל סיפרה לי פעם במבטא תימני חזק: ״עיוני, הייתה צריכה להיות לי עוד בת ולא מצאו אותה בבית חולים. אני לא יודעת מי לקח אותה״. היא גם סיפרה לי על חברותיה שעלו עימה מתימן. הן ילדו בארץ תאומים, אך חזרו הביתה מבית החולים עם תינוק אחד בלבד. השני ״לא החזיק מעמד ונפטר״. אם התינוק השני אכן נפטר ותעודת פטירתו הייתה כשרה למהדרין, מדוע בחלוף 18 שנים קיבל צו גיוס לצה״ל?
בשבועות האחרונים חזרה פרשת ילדי תימן החטופים לכותרות בעקבות ההחלטה לפתוח מחדש ולפרסם חלק מהפרוטוקולים והמסמכים הנמצאים בידי המדינה, עליהם הטילה באופן מקומם ומחשיד חסיון עד לשנת 2071. פעולה הזויה שרק חיזקה את התחושה שהמדינה מסתירה מהציבור סודות וראיות קיימים. עשרים וחמש שנה אחורה– המאבק להעלאת הנושא לסדר היום הציבורי נעשה לראשונה על ידי הרב עוזי משולם, שבאביב 1994 החל להפיץ עלונים בנושא חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן וטען כי אלפי ילדים של עולי תימן נמכרו לארצות הברית, חלקם לצורך ניסויים רפואיים. לכאורה, מאבק חשוב להגברת המודעות לעשיית צדק. אך השוואות שערך משולם בין נושא ילדי תימן החטופים למעשי הנאצים בתקופת השואה הביאו לאנטגוניזם נגדו ופגעו בתדמיתו.
חסידיו של משולם ביצרו את ביתו ביהוד בשקי חול, גדרות תיל ואבנים, ודרשו להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את נושא הילדים החטופים. לאחר שבועות ארוכים בהם הבית היה מכותר על ידי כוחות משטרה גדולים ומשא ומתן עיקש, יצא משולם לשיחה עם מפכ״ל המשטרה ונעצר. חסדיו שנקלעו לעימות עם המשטרה נעצרו גם הם. במהלך העימות נהרג אחד החסידים שניסה לירות לעבר מסוק משטרתי.
משולם נכלא למשך 6 וחצי שנים, וכאשר השתחרר חדל מהמאבק עד למותו ביוני 2013. במותו היווה השראה לדור הצעיר שראה עצמו כממשיך דרכו ודרש לחשוף את הפרוטוקולים והמסמכים הסודיים של הפרשה.
״אני אומר לאחותי אני רוצה הביתה לאמא ואבא, והם אמרו לנו אין אמא ואין אבא, אתם עכשיו הולכים למקום חדש ושם יהיה לכם אבא ושם יהיה לכם אמא״.
בשנים לאחר מכן מדינת ישראל נתפסה על ידי הציבור המזרחי בעיקר כגוף שיש לו מה להסתיר. בעקבות הד ציבורי גדול שנישא על גלי המחאה החברתית הגדולה ב -2011, ופניה של חבר הכנסת מאיר כהן לראש הממשלה בנימין נתניהו, הוחלט לבסוף להתחיל מהלך להסרת החיסיון ההזוי והבלתי פורפציונאלי. נתניהו מצידו התייחס לנושא כשאמר:”פרשת ילדי תימן היא פצע פעור. משפחות רבות מחפשות את האמת לגבי מה שקרה לילדיהם. הגיע הזמן לחשוף את האמת ולעשות צדק״. הוא מינה את השר צחי הנגבי לטפל בסוגיות הסרת החיסיון על הפרוטוקלים. הנגבי אמר לתוכנית ״פגוש את העיתונות״ בערוץ 2: “מאות רבות של ילדים נגזלו במזיד, האם הממסד ידע או לא ידע, ארגן או לא ארגן? ייתכן שלעולם לא נדע. אבל הציבור בישראל מתחיל להבין שזו לא הזיה.״
*****
ב-13 בנובמבר 2016, אישרה הממשלה את חשיפת המסמכים, וב-28 בדצמבר 2016 נחשפו חלק מהמסמכים לעיון הציבור. בנוסף קיימות עדויות וידאו רבות של מאות אנשים ומשפחות שמספרות על היעלמות ילדיהם בצורות שונות: אימוצים בלתי חוקיים, ילדים שנלקחו ללא שום רישום או אישור וחזרו שנתיים לאחר מכן כדי לפתוח תיק אימוץ מסודר. הפרוטוקולים חושפים גם את היחס המזלזל לו זכו יהודי תימן, מזרח ובלקן בשנותיה הראשונות של המדינה; גם מהמוסד המשפטי שנהג בהם בבוטות והטיח בהם ספקות והאשמות בקשר ליכולתם לגדל את ילדיהם.
חלק גדול של העדויות נאסף על ידי עמותת עמר״ם (עמותת רוח המזרח). שלומי חתוכה, בן 38, הוא יו״ר ומייסד העמותה (יחד עם נעמה קטיעי). חתוכה הוא גם משורר ופעיל חברתי שמפרסם את מאמריו ושיריו ב״מעיין״, ״העוקץ״ ו״הארץ״. חתוכה גדל בבית דתי. את כישרון כתיבת השירים רכש מאביו צדוק, שהיה מוזיקאי בעצמו, וחלק מהג׳מעה וסצנת החפלות של זוהר ארגוב. בשיחתנו סיפר לי על הפעם הראשונה שהתוודע לפרשת ילדי תימן, כיצד לדעתו היוותה קרקע פוריה להתחזקות הגזענות ואפליית המזרחים בישראל. תופעה, כך טוען, שמתרחשת עד היום.
שלומי, מתי בפעם הראשונה שמעת על הפרשה?
״ממש כמוך אלעד. הפעם הראשונה ששמעתי על החטיפות היה דרך הסיפור האישי של סבתא שלי. היא ילדה תאומות אבל קיבלה רק אחת להחזיק לאחר הלידה, ואז אמרו לה ילדה אחת מתה לכי הביתה. הקטע המחשיד היה שלפני הלידה שאלו אותה בבית החולים אם היא תהיה מוכנה למסור ילדה אחת לאימוץ. אמרו לה: ״יש לך הרבה ילדים לטפל בהם״. היא אמרה שהיא לא מוכנה, אבל זה לא עזר היא נותרה עם תינוק אחד. הרעיון הזה של לקחת מבני עדות המזרח ילדים ולתת לאימוץ בלתי חוקי למשפחות אשכנזיות מצביע על גזענות כלפי המזרחים. בתור ילד קטן התוודעתי לגזענות מאוד גדולה, למצב שהאשכנזים יותר טובים מאיתנו, זה לא משנה איפה הייתי בבתים חילוניים או דתיים.״
תן לי דוגמא
״היו כל כך הרבה מקרים. תשמע היו מקומות שלא היו מחשיבים מזרחים כמניין בזמן התפילה. עד כדי כך. הגזענות באה לידי ביטוי במילים, ברמזים או באפליה בכיתה על ידי המורה. היו ילדים שהמורה הייתה מתייחסת אליהם וילדים שהיא הייתה מזלזלת בהם. אני הייתי תלמיד מצטיין ועדיין סבלתי מאפליה. כילד לא ידעתי מה לעשות עם זה, אבל ילדים אחרים אשכנזים שהיו בכיתה שלי מחו על כך עבורי. היה מקרה שזכור לי כילד קטן: הייתה לי איזו תחרות בריאה עם תלמיד אחר ממוצא אשכנזי; היינו בכיתה ביחד ובאיזה שהוא מבחן במתמטיקה הוא הוציא ציון גבוה ממני בנקודה אחת. התלמיד האשכנזי בדק וגילה שהוא עשה אותה טעות כמוני. הוא היה מאוד אצילי, ניגש למורה ואמר: ״עשיתי את אותה הטעות כמו שלומי את צריכה להוריד לי עוד ניקוד״. המורה לקחה אותו הצידה ואמרה לו: ששש מה אכפת לך. זו היה שוק עבורי. כילד זה מאוד פגע. המורה רצתה לבנות אותו, ולמעשה יצרה מחנה שלה ושל התלמיד נגדי. וזה ממשיך גם בצבא שאמור להיות לכאורה כור היתוך של החברה הישראלית. אבל גם שם יש אפליה. היית פעם ביחידת 8200? ראית מה הולך שם? כולם גברים לבנים אשכנזים. עכשיו, אין מה להגיד, יש שם אנשים מאוד מוכשרים וטובים בתחומם, אבל מה… לא מצאו גם מזרחים מבריקים? זו יחידה שמורכבת 99 אחוז מהאשכנזים.״
עמותת עמר״ם הוקמה ופועלת לזיכרו ועל פי הלך הרוח של הרב משולם. איך אתה מתמודד עם התדמית הבעייתית של החיבור הזה?
״התדמית הזו היא לא בצדק. מדינת ישראל הייתה הדבר הכי אלים פה. היה משהו מאוד רדיקלי באותה תקופה, ולתקשורת היה המון המון כוח. בא רב בישראל ואומר מדינת ישראל חטפה ילדים. הרב עוזי משולם החזיק בחומרים שאין לאף בן אדם אחר ואיש לא ידע איך הוא השיג אותם. הוא גרם להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית אבל היא לא ניסתה לחקור, היא רק העמידה פנים. יחד עם זה; ברגע שהוקמה ועדה הגיעו אליה אלפי תלונות מהציבור, ואת זה הוועדה לא יכולה לסגור. היא לא יכלה למנוע מאנשים להעיד, וזה היה הישג מאוד משמעותי שעומד לזכותו של הרבה עוזי משולם. אירועי יהוד הם חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל; מצאו שם (בבית המכותר של משולם ) פרוטוקולים מיוחדים מהכנסת, תעודות לידה ופטירה מזויפות, עדויות על חטיפות ילדים ואימוץ בלתי חוקי. לזה צריך להתייחס! בחודשים יוני – ספטמבר 1949 עלו מתימן כ– 50 אלף עולים במבצע ״על כנפי נשרים״. מתוכם היו 5,840 ילדים מגיל 0 – 4 , זה על פי רישומים מדויקים שנעשו בכניסה לארץ. מתוכם נעלמו קרוב ל– 900 ילדים. יש 700 תלונות רשמיות ואישיות שהוגשו בנושא ועוד כ– 200 תלונות שהוגשו על ידי חוקרים פרטיים לוועדה. אתה קולט איזה מספר זה? אומר שאחד מכל 7 ילדים נעלם!״
*****
בעמוד הפייסבוק של עמותת עמר״ם ניתן לצפות בסדרה הדוקומנטרית המרתקת שיצרו: ״נביאים״– המציגה עדויות מצמררות של הורי הילדים החטופים, המספרים בין היתר, על היום האחרון בו ראו את ילדיהם וכיצד נלקחו מהם. מרתק ומזעזע כאחד לצפות גם בעדויות של הילדים החטופים עצמם, שנים לאחר מכן, כאנשים מבוגרים. מכיוון שחלקם שהיו בגיל 5-4 שנים הם זוכרים את שאירע להם. בין העדויות באתר מצאתי גם סרטונים של עולים מעיראק, בינהם מצמררת במיוחד עדותו של אברהם ניסים, שנחטף מידי הוריו ב– 1951. בראיון שצולם באוקטובר 2016 בביתו ברמת השרון הוא מספר את סיפורו שמתחיל בעליה לארץ מעיראק: ״אבא היה בעל מעמד גבוה בעיראק והיינו משפחה עשירה. יום אחד אבא נכנס הביתה ואמר שאנחנו עולים לארץ ישראל. ארזנו את המזוודות ועלינו על מטוס לקפריסין ומשם ישר למעברה. לא היה שם שום דבר רק עשבים וקוצים; אין מים ואין אוכל. אחותי הייתה בת שמונה ואני הייתי בן חמש וחצי. יום אחד הגיע לאזור של המעברה רכב גדול. יצא ממנו איש והוא התחיל לחלק סוכריות לילדים. לא אכלנו סוכריות הרבה זמן, מאז שעזבנו את בגדד, אז התלהבנו והתקרבנו אליו. אז העלו אותנו לאוטו, הביאו לנו ממתקים ואמרו לנו שאנחנו עושים טיול קטן. הטיול הזה נמשך בערך 6 שעות נסיעה עד שהגענו לקיבוץ אילון.״ בגרון חנוק מספר ניסים: ״בדרך אני אומר לאחותי אני רוצה הביתה לאמא ואבא. אבל הם אמרו לנו אין אמא ואין אבא, אתם הולכים עכשיו למקום חדש ושם יהיה לכם אבא ושם יהיה לכם אמא״.
בסרט מצאתי גם תיעוד שיחה עם פרופסור אסא כשר מאוניברסיטת תל אביב. פרופ׳ כשר הוא זוכה פרס ישראל, מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה, מומחה בעל שם בינלאומי במחקר הפרגמטיקה של השפה, חוקר ופעיל בתחומי האתיקה המקצועית בצבא, ברפואה ובתקשורת. הוא גם ממחברי רוח צה“ל והקוד האתי של צבא הגנה לישראל. בהתיחסו לפרשה אמר: ״פרשת ילדי תימן מצטיירת יותר ויותר כגידול פרא של הבחנה פסולה בין יוצאי אירופה ליוצאי תימן. היא גם מגלמת צורה מיוחדת של גזענות ואכזרית מתועבת ככל שיכולה להיות חטיפת ילדים מהוריהם על יסוד דעה קדומה. אינני יודע מי נושא באשמה לאפליה הגזענית של הילדים הללו ומשפחותיהם. אני יודע מי נושא באחריות לתיקון המעוות: אנחנו. אפילו מעט מדי ומאוחר מדי המדינה חייבת לחפש כראוי ולמצוא בהקדם. לאחד משפחות, לפצות ניזוקים בפה מלא וביד רחבה.״
במהלך חודש פברואר יגיע שלומי חתוכה לסדרת הרצאות מעניינות בכמה אוניברסיטאות מובילות ברחבי ארצות הברית. הוא יתחיל בערב שירה לכבוד פתיחת התערוכה “פנתר שחור השתחרר מגן החיות” American Jewish Historical Society בשני לפברואר ימשיך להרצאה להקרנת הסרט מבצע עמר״ם באוניברסיטאות היוקרתיות: פרינסון, יו סי ברקלי וייל.
אלעד מסורי, במהלך ההפגנה בתל אביב
אתה הולך להרצות בפני קהל אמריקאי חשבת איך תיגש לנושא?
״כן, אני אחלק את ההרצאה שלי לשירה ואקטיביזם. השירה המזרחית הצעירה הובילה את המאבק המזרחי. אמנות היא זו שפורצת דרך ונושאת את הלפיד, שזה דבר יפה בפני עצמו. אנחנו גם נדבר על הגזענות, ואם עסקנו באוניברסיטאות בוא ניקח האפליה בהשכלה הגבוהה– אתה יודע מה אחוז המזרחים בסגל הבכיר באוניברסטאות? הוא עומד כרגע על 9 אחוזים בלבד. זה פסיכי, באוניברסיטת תל אביב בישיבה של הדירקטוריון ברמת המנהל יושב מזרחי אחד. והאקדמיה כפי שאתה יודע היא מוקד כוח עצום.״
חטיפתם והעלמותם של אלפי פעוטות ממשפחות עולים חדשים לא רק מתימן, אלא גם מעיראק, תוניס, מרוקו ומדינות הבלקן, היו יריית הפתיחה לשורה של אפליות אחרות וסטיגמות עדתיות שרבים מיוצאי עדות המזרח נאבקים בהן עד היום. פרסום הפרוטוקולים של אותה תקופה מראה שמדינת ישראל מתחילה להבין שאין מנוס מלפתוח את הנושא ולעסוק בו. הארכיון באתר העמותה נוצר כדי לאפשר לכל אחד להתוודע אל הפרשה בצורה חופשית, באופן ישיר, ללא תיווך ממסדי. המטרה היא לסייע למשפחות ולחטופים למצוא את יקיריהם וטובה שעה אחת קודם.
פייסבוק: Amram – עמר“ם – חטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן