סלפי ופרגון באינסטגרם עם מיס ישראל שינו את חייה של מלכת היופי העיראקית ל-2017 מהקצה אל הקצה. האהבה הגדולה התחלפה באיומים על חייה וחיי משפחתה, והיא קוטלגה כבוגדת. עכשיו, אחרי ביקור מתוקשר בישראל, היא פותחת בלוס אנג’לס עמותה שתעסוק בחינוך והסברה לעולם הערבי והמוסלמי.
שרה סעבדני עידן, מיס עיראק 2017, לא צפתה את ההתקפות חסרות התקדים שחטפה לאחר שהעלתה לאינסטגרם תמונת סלפי עם מיס ישראל אדר גנדלסמן במהלך פגישתם בתחרות מיס יוניברס לפני כשנתיים בלאס וגאס. התמונה עם הכיתוב: ״אהבה ושלום ממיס עיראק ומיס ישראל״ היתה בחזקת נבואה שלא הגשימה עצמה: קריאות בוגדת, ניסיון לשלול את אזרחותה, ואיומים על חייה בכל המדיות החברתיות הפכו לשגרת יומה. בשנים האחרונות התרחבו האיומים גם על חיי משפחתה והביאו אותם להימלט מעיראק ולהסתתר.
המרדף אחר חיים בטוחים וטובים יותר הביאו את עידן להתגורר בלוס אנג’לס. שם, גם פקחה עיניה לגבי הדרך בה תפסה את סכסוך העולם המערבי עם העולם המוסלמי. שנאת היהודים ומדינת ישראל עליה גדלה, התחלפה בתמיכה מוצהרת וחד משמעית בנרטיב הישראלי בסכסוך הישראלי פלסטיני. הקהילה היהודית מצידה מהירה לחבק את עידן והניחה על שולחנה הצעות רבות להרצאות, השתתפות בטקסים וכנסים פרו ישראלים. כיום, היא מביטה לאחור על התקופה הקשה בארץ מולדתה, כועסת על הבורות העמוקה ועל בידוד העם העיראקי משאר העולם.
נפגשתי עם עידן לראיון אישי, במהלכו סיפרה לי על החיים בבגדד כילדה בזמן המלחמה עם צבא ארצות הברית, על הקהילה היהודית בעיר מגוריה ועל הדרך המעוותת בה כלי התקשורת הערבים מציגים את המציאות במזרח התיכון. עוד חלקה עימי חוויות מהביקור בישראל ממנו כה חששה תחילה, ועל ההחלטה להיכנס לעולם הפילנתרופיה והקמת ארגון מלכ״ר שיבצע הסברה וחינוך מחדש בנושא ההיסטוריה במזרח התיכון והקונפליקט הישראלי פלסטיני, והפעם בשפה הערבית.
שרה, אליו תמונות מלוות אותך מילדותך בעיראק?
״היו זכרונות נעימים וגם המון זכרונות לא טובים. זו בטח לא הייתה ילדות נורמלית. החיים בבגדד עברו די בשקט עד שנת 1998, אבל אז התחילה המלחמה. צבא ארצות הברית הפציץ את עיראק במשך ארבעה ימים ברצף. הייתי ילדה קטנה, רק בת 8 ונורא פחדתי. בכיתי כל הזמן, זרקתי דברים בבית כי לא יכולתי יותר. אין לאנשים מושג איך זה מרגיש להיות מופצץ בטילים גדולים ועוצמתיים בבית שלך. אם הטילים הללו היו נופלים אפילו במרחק של 4 מייל מהבניין שאנחנו יושבים בו עכשיו החלונות היו מתנפצים לרסיסים. הייתי רואה מטוסי קרב טסים באוויר, שומעת בומים ופיצוצים אדירים ולא מבינה מה קורה. הבית שלנו רעד כל הזמן.
באחת ההפצצות נפלו טילים בבית הספר ממש ליד הבית שלנו והרסיסים הגיעו לתוך הסלון. זה היה נורא מפחיד. אמא שלי כל הזמן ניסתה להרגיע אותי. התחושה הזו שכל הזמן מנסים להרוג אותנו הייתה מפחידה. לא היו לנו מקלטים והיינו רצים ממקום למקום בשכונה לחפש מכסה.
ברחוב תמיד אמרו שהאמריקאים באים להפציץ אותנו כי הם רוצים את הנפט של עיראק. זה היה סיוט לילדים ולמבוגרים. עד היום יש המון אנשים בעיראק שסובלים מחרדות ופוסט טראומה בעקבות המלחמה ולמדינה אין את היכולת או הכלים לטפל בהם.״
זו הייתה ללא ספק תקופה קשה לעם העיראקי. עם זאת, זכור לי שאמרת פעם באחד הראיונות שלך לתקשורת שהמלחמה האמיתית בעיראק היא בתוכה.
״בעיראק יש כל כך הרבה קבוצות: סונים, שיעים, כורדים, סבעין ונוצרים. כולם חיים עם חוקים חברתיים משלהם ולא אכפת להם מאנשים אחרים. הם נלחמו ביניהם בתקופה של סדאם חוסיין ועוד הרבה לפניה. סדאם הגביר את השנאה בין הקבוצות הללו עם שיטת הממשל שלו. בתקופת השלטון שלו השעיים חיכו שהוא יסתלק כדי לנקום בסונים. כשסדאם מת אז השכנים שלנו; שבמשך עשר שנים גרו בבית ממול והיו מבקרים אצלנו כל הזמן ואנחנו אצלהם, יצאו בתהלוכות ברחוב וצעקו לנו ׳לכו מכאן זו המדינה שלנו עכשיו׳ .
זו המנטליות בעיראק; יש הרבה שנאה בין הקבוצות והיא עוברת אל הדור הצעיר שמתחנך להמשיך אותה. קיימת גם הפרדה: אם אתה סוני אתה לא תוכל להתחתן עם אישה שיעית ולהפך. מלמדים אותם לחיות בקבוצות שלהם ולדאוג רק לעצמם. זו הסיבה האמיתית שהמדינה שלנו התרסקה לרסיסים.״
הכרת אנשים מהקהילה היהודית בבגדד?
״למרות שהיו כל כך הרבה מהפכות בעיראק היהודים תמיד נשארו שם. הורי סיפרו לי שליהודים בבגדד היו הרבה עסקים מצליחים וחנויות תכשיטים. לא כולם יודעים אבל היהודים היו הראשונים לפרסם ספרים בעיראק. למעשה האנשים הראשונים שהוציאו לדפוס את ספר הקוראן היו יהודים. ״
אז מהיכן הגיעה השנאה הגדולה ליהודים ולישראל בעיראק?
״התושבים בעיראק עברו שטיפת מוח בכל מה שקשור ליהודים ולישראל. אני זוכרת שבבית הספר לימדו אותנו לשנוא את ישראל, חינכו לכך שמדינת פלסטין שייכת לנו ושצריך לשחרר אותה. סאדם תמיד דיבר על ׳שיחרור פלסטין׳. בחדשות הראו לנו כל הזמן חיילים ישראלים יורים באנשים ברחוב. הסבירו שהישראלים הם אזרחים אירופאים שהתיישבו בפלסטין והחליטו לקחת את הארץ הזו לעצמם. ציירו לנו תמונת מצב שהיהודים שונאים אותנו ומחפשים להרוג אותנו. תמיד לימדו אותנו שהמטרה של הישראלים היא לחדור ולכבוש את כל האזור מפלסטין דרך הירדן ועד נהר הפרת, ואז לשלוט בנו ולהפוך את הכל למדינת ישראל. כשזה מה שמלמדים אותך בגיל צעיר איך אתה יכול שלא לשנוא יהודים או לפחד מהם.״
איך הייתה ההתחלה שלך בארצות הברית?
״הגעתי ב– 2009, אח שלי עזר לי לעבור לכאן. אני זוכרת שנחתתי באריזונה באמצע המדבר והיה חם נורא. אמרתי לו בשביל מה הבאת אותי מהמדבר של עיראק למדבר כאן?
תוך שבוע עברתי משם לדאלאס טקסס. מצאתי עבודה כפקידת קבלה ב GOLD GYM אבל לא אהבתי את הרעיון של לשרת אנשים כל היום ולהכין שייקים וסמוטיז. בארצות הברית הכל פתאום נהיה הרבה יותר יקר עבורי והתחלתי להרגיש את הלחץ בלהחזיק עבודה רק בשביל להתקיים. לא רציתי להישאר לעבוד כפקידת קבלה בחדר כושר, אז החלטתי לעבור לאל איי ולנסות להתחיל מחדש.״
אני מבין שבכלל לא תכננת להיות דוגמנית או להשתתף בתחרות יופי?
״נכון. מעולם לא הייתי דוגמנית לפני כן. אני בכלל מוזיקאית שמנגנת על כלים ושרה. הגעתי לתחרות היופי של מיס עיראק ממש במקרה; אחותי אמרה לי יום אחד שהיא שמעה על תחרות מיס עיראק USA ושאני חייבת לנסות להתקבל. בהתחלה לא רציתי, אבל היא סיפרה לי על מיס עיראק בבריטניה שזכתה וקיבלה חשיפה גדולה. זו נראתה לי כמו דרך טובה לקבל חשיפה שתעזור לי בהמשך להשיג קריירה מוזיקלית. אני חושבת שזכיתי בתחרות בעיקר בגלל שהשופטים אהבו את התשובות שלי לשאלות שלהם. הם שאלו אותי: ״אם היה לך מסר אחד להעביר לממשלה בעיראק מה הוא היה.״ רוב המתמודדות ענו דברים כמו: אנחנו רוצות שלום, בואו נפסיק עם המלחמה וכאלו. אני אמרתי שהייתי מזכירה להם שהאומה העיראקית היא שילוב של המון תרבויות ויש שם מוסלמים, נוצרים, יהודיים והם צריכים לייצג את כולם. צוות השופטים כנראה אהב את התשובה שלי ובהמשך הודיעו לי שאייצג את עיראק בתחרות מיס תבל. עיראק לא שלחה ייצוג במשך 45 שנים עד אותה שנה אז זה היה דבר גדול.״
במהלך תחרות ״מיס תבל״ צילמת את תמונת הסלפי המדוברת עם אדר גנדלסמן מיס ישראל. איך זה קרה?
״זה משהו שקרה ברגע בלי יותר מידי מחשבה לפני. ראיתי את אדר בתחרות ובהתחלה לא ממש דיברנו. אבל אז שמתי לב שהיא חייכה אליי, חייכתי אליה בחזרה. היא אמרה לי: “רציתי לדבר איתך אבל פחדתי לגשת.” שאלתי אותה: “למה?” והיא ענתה:” בגלל שאני מישראל.” הסברתי לה שכל המטרה של מה שאנחנו עושות כאן זה להראות שיכול להיות שלום. היו לי כל כך הרבה שאלות אליה: על איך זה לגור בישראל או איך זה לשרת בצבא בתור אישה. אני זוכרת שהיא סיפרה לי שהיא לא נהנת מזה אבל היא חייבת כי בישראל כולם משרתים בצבא ומגנים ביחד על המדינה. היא אמרה שהיא מקווה שהילדים שלה לא יצטרכו ללכת לצבא. בהמשך הערב עשינו את הסלפי ביחד כדי להראות לעולם שלא חייבים לשנוא אחד את השני ושהגיע הזמן שיהיה שלום.״
ומכאן הכל השתנה עבורך
״כן, התעוררתי בבוקר שלמחרת והטלפון שלי היה מפוצץ בהודעות. ההודעה הראשונה שענית לה הייתה מהמשפחה שלי. הם סיפרו לי שקיבלו איומים על חייהם. הם היו צריכים לעזוב את הבית תוך שלושה ימים ולברוח מבגדד. קיבלתי טלפונים מפחידים גם מההנהלה של ׳מיס עיראק׳. צעקו עליי: ״שרה אתה רוצה ללכת לכלא? את בגדת במדינה שלך והם יקחו לך את האזרחות.״ עניתי להם בחזרה שלא עשיתי שום דבר רע ואני לא בוגדת במדינה שלי. הם דרשו ממני להוריד את התמונה אבל לא הסכמתי. אם הייתי מורידה אותה זה היה משדר שעשיתי משהו רע.
בהמשך התחלתי לקבל הודעות מזעזעות בפייסבוק ובאינסטגרם ואיומים על החיים שלי. קראו לי בוגדת. הייתי המומה ומפוחדת. חייתי בחרדה בתקופה הזו וגם כעסתי נורא כי כל יום מישהו אחר היה מאיים עליי. עד היום יש המון תיאוריות קונספירציה עלי בעולם הערבי. יש אתרי חדשות מוסלמיים שכתבו שאני מרגלת אמריקאית, שאני בכלל לא בת 28 אלא בת 37, אתרים ערביים כתבו שהרגתי חיילים עיראקים ושהממשלה הישראלית והאמריקאית ״שתלו״ אותי בתחרות מיס יוניברס. אדר דווקא הייתה מאוד נחמדה אליי, היא יצרה קשר מישראל ואמרה לי להגיד להורים שלי שהם יכולים לבוא ולגור עם המשפחה שלה עד שהכל ירגע.״
איך את מסבירה את התגובה הכל כך עוינת כלפיך מהתקשורת בעיראק?
״עוד בתקופה שחייתי בעיראק התחלתי להיות סקפטית לכל מה שקורה שם ואיך שהדברים מתנהלים. הבנתי שהכל שקר אחד גדול. אחרי המלחמה הרגשתי שאני לא רוצה להישאר בעיראק. הממשלה וגם המדיה מספרים סיפורים שחיילים אמריקאים עוברים מבית לבית והורגים משפחות בבתים שלהם. אני יודעת שזה לא נכון. בחשבון האינסטגרם שלי פלסטינים כותבים לי שאני משתפת פעולה עם הצבא האמריקאי. צבא ארצות הברית תמיד היה כל כך הומניטרי ויש לו חוקים ברורים של עבודה. הם לא עוברים ברחוב ויורים סתם ככה על אזרחים תמימים. גם אצלכם בישראל אני רואה איך ילדים וילדות פלסטיניים מתגרים בחיילים על גדר הגבול וברחובות. אבל בטלוויזיה מראים כל הזמן רק פלסטינים צועדים ותמונות של חיילים ישראלים יורים לעברם.
יש כל כך הרבה אנשים בעולם שלא יודעים היסטוריה. חלק גדול לא מכירים את הסיפור של השואה ושל מלחמת העולם השניה. הרבה אנשים לא מבינים מדוע היהודים עברו להתגורר דווקא בישראל ומה הקשר שלה לעם היהודי. המון אנשים בקהילות המוסלמיות לא יודעים בכלל שפלסטין זו מדינה שהוקמה רק ב– 1988. הם חושבים שפלסטין הייתה מדינה כבר אלפי שנים ואז ישראל הגיעה משום מקום גירשה את הערבים ואמרה זו המדינה שלנו עכשיו.״
אני מבין שיש לך תוכניות לשנות את הבורות הזו בעולם הערבי
״כן, הקמתי ארגון ללא מטרת רווח שנקרא HUMANITY FORWARD שהמטרה שלו הוא לבנות גשר בין מוסלמים לבין יהודים, לפרוץ את הגבולות ביניהם ולקדם את ההכרה ובניה מחדש של היחסים ביניהם עם סבלנות, הבנה הדדית ושלום. אנחנו הולכים להשתמש בכל הפלטפורמות במדיה החברתית ודרכם להעביר את העובדות הנכונות. בנוסף אנחנו רוצים להקים ערוץ מדיה חינוכי שישכיל את העולם הערבי על הדת שלהם, הפוליטיקה, ההיסטוריה והשורשים שלהם וגם ההיסטוריה של העולם המערבי, של עיראק ושל הקהילה היהודית. יהיה ערוץ תקשורת מיוחד שיפעל לקדם את הדיאלוג בין ערבים לישראלים בפלטפורמות שונות. אנחנו נסיים את הבורות.״
למרות שאת חיה בארצות הברית אני מבין שאת עדיין מנסה לסייע למדינה בה נולדת וגדלת
״בשנתיים האחרונות בעקבות החשיפה התקשורתית שקיבלתי יצרו איתי קשר המון אנשים מעיראק לבקש סיוע הומניטרי רפואי, בעיקר עבור ילדים חולים שחלק מהם זקוקים לניתוחים שקשה לקבל בעיראק. אז כתבתי בכל הרשתות החברתיות אם יש מישהו שיכול לעזור לילדים חולים בעיראק. חיברו אותי עם סימון פישר – המנכ״ל של ׳הצל לבו של ילד׳. ארגון מקסים שכל כך רצה לעזור. דיברתי עם מנהל בית חולים בעיראק שסיפר לי שהצוות שלו לא הוכשר לבצע ניתוחי לב מסובכים ושיש לו ילדים שמתים וצריך לעשות משהו. ׳הצל לבו של ילד׳ הציעו לבוא ולהדריך את הרופאים שלהם וגם להטיס את הילדים החולים לקבלת טיפול רפואי בישראל. אבל המנהל בבית החולים העיראקי אמר שהוא לא מעוניין בכך וביקש סיוע פיננסי במקום. זה שוב הזכיר לי איזו שחיתות קיימת בעיראק. אני יודעת שאף אחד שם לא יראה את הסיוע הפיננסי והוא ילך למקומות אחרים או למנהל עצמו שיקח את הכסף. אמרתי לו תתבייש לך, אתה יכול לקבל עזרה מארגון הומניטרי רפואי שידריך וילמד את צוות הרופאים שלך ואתה דוחה את זה.״
לפני קצת פחות משנה הגעת לבקר בישראל.
״כן. בהתחלה ממש פחדתי להגיע. אבל ארגון AJC שהביא אותי לישראל הרגיעו והסבירו לי שאם אגיע אהיה האזרחית העיראקית הראשונה שמבקרת בישראל ומנסה ליזום שלום. אז הסכמתי, רציתי להיות האישה הזו. הביקור היה נפלא. הסתובבתי ברחוב וראיתי כל כך הרבה מוסלמים בלבוש המסורתי שלהם וזה ממש הפתיע אותי. פעם חשבתי שכולם גרים בעזה ובשטח של פלסטין. התחלתי לדבר עם הערבים המקומיים ולשמע על החיים ביום יום. כשביקרתי בחיפה שמתי לב שכל שלטי הרחובות הם בעברית ובערבית, לא האמנתי! זה מראה שישראל מכירה באוכלוסיה הערבית שלה.״
מה למדת מהביקור?
״הבנתי את המצב בישראל הרבה יותר טוב וגם ראיתי כמה דברים שאנשים במזרח התיכון לא יודעים על ישראל. כשאתה הולך ברחובות בישראל ומדבר עם האנשים בחיי היום יום שלהם ולא עם פוליטיקאים אתה מבין את המצב האמיתי.
הייתי בוועידה עם פוליטיקאים ישראלים וגם ראש הממשלה שלכם נתניהו היה שם, אבל חששתי להיפגש איתו או אפילו לעשות איתו תמונה כי כבר הייתי על הכוונת, ואני לא רוצה להצטייר כדמות פוליטית מפני שאני דואגת למשפחה שלי. אבל בעתיד כשאדע שהמשפחה שלי בטוחה במאה אחוז, אחזור לבקר בישראל ואשמח להיפגש עם פוליטיקאים.״
מה הכי אהבת בישראל?
״אהבתי את האוכל בירושלים, את הבמיה בשוק מחנה יהודה. כולם אמרו לי ללכת לתל אביב ושאני חייבת לנסות את האוכל שם. אבל לא ממש אהבתי את האוכל בתל אביב, הוא נראה לי מומצא ולא אמיתי. ירושלים כל כך יפה! ההיסטוריה שלה, הזהות שלה –איך שהבניינים נראים והרחובות. היו בעיר העתיקה אנרגיות מאוד חיוביות וזה היה ביקור מאוד רוחני. כשהייתי בכותל הרגשתי קרובה לאלוהים, לא הרגשתי ככה בשום מקום אחר. ״
מה החלום שלך?
״אז אני באמת רוצה להצליח עם הארגון החדש שלי
HUMANITY FORWARD. ולעשות את החיבור הזה בין מוסלמים ויהודים. יש לי עדיין את המנטליות העיראקית והמון ניסיון מהמדינה שלי. אני חייתי בפחד ואני מבינה מאיפה האנשים האלו באים ואיך לגשת אליהם.
ברמה האישית אני רק רוצה שיהיה לי חיים טובים וכשאמות אדע שהיו לי חיים מספקים. יש לי עדיין את המחשבה הזו שאני יכולה למות בכל רגע גם אם אני לא חיה בעיראק יותר, זה לא משהו שעובר כל כך מהר. לכן, אני מרגישה שאני חייבת להעביר את המסר שלי עכשיו. הדרך להבנה בין אנשים היא לדעת שלמרות שהם טועים לפעמים, או חושבים אחרת מאיתנו, עלינו לתת להם את ההרגשה שהם לא פחות טובים מאיתנו.״