בכל ביקור בישראל יש את הנסיעה המרגשת הזו לירושלים. הכותל, העיר העתיקה והמקומות האלו שכדאי לבקר לבל תשכח ימיני. אבל בנוסף למסורת יהודית והיסטוריה, ירושלים היא גם עיר של נופים, רחובות צרים, מדרחוב, עגלות בייגלה, אוכל ביתי, מסעדות פועלים ושוק אחד מפורסם בשם מחנה יהודה.
בביקורי האחרון בירושלים נסעתי לאכול במקום עם הסלוגן המוכר– ׳מסעדה ליד השוק׳ – ״מחניודה״.
בדרכי לבירה חשבתי לעצמי, כיצד בעצם הצליחה מסעדת שף סלבריטי להתקיים מחוץ לרחם הטבעי שלה בתל אביב, ולשגשג כבר למעלה מעשור באוויר ההרים הירושלמי.
אנקדוטה קצרה: בתל אביב של אמצע שנות התשעים קם מועדון ששלט בסצ׳נת הבילויים בישראל– קראו לו ״אלנבי 58״. מסיבות ימי חמישי במקום היו סולד אאוט דרך קבע, ומיטב הבליינים הסלבריטאים של ישראל הגיעו אליו לראות ולהראות במסיבות האוס והטראנס המפורסמות שלו. בשיאו, נבחר על ידי מגזין ״מיניסטרי אוף סאונד״ הלונדוני כאחד מ-20 המועדונים הטובים בעולם, ותל אביב הייתה העיר לצאת לרקוד בה.
הירושלמים התקנאו בשליטה התל אביבית ומאסו בעובדה שעם כניסת השבת עירם הייתה מתרוקנת מאדם. התשובה: פתיחתו של ״האומן 17״ באזור התעשיה של תלפיות בירושלים. הבועה התל אביבית צקצקה בלשונה על הניסיון להפוך את ירושלים לעיר בילויים. אך ב״אומן 17״ באו לעבוד. הם הביאו מערכות סאונד מהמתקדמות ביותר ואת טובי התקליטנים – כולל את טייסטו– שנחשב לאחד הגדולים בכל הזמנים. בנוסף, הוסיפו אטרקציות מיוחדות כמו: טרמפולינת ענק עליה קפצו הבליינים השתויים לצלילי מוזיקת המועדונים. תוך פחות משנה הפך ״האומן 17״ להיות המועדון הפופולרי בישראל. בתוך חודשים יכולתם לראות בליינים מתל אביב וכל רחבי הארץ, עושים דרכם על כביש ירושלים בשעות ערב מאוחרות של שישי, כדי לצאת לרקוד בעיר שפעם היו מגיעים אליה רק כדי לחגוג בר מצווה או לשים פתק בכותל.
הפולנטה, אחת המנות האהובות במסעדה
מסעדת ״מחניודה״ הירושלמית שנפתחה ב-2009 עשתה דבר דומה למסעדות השף התל אביביות המפונפנות. היא הביאה את האוכל הישראלי ירושלמי לקדמת הבמה עם אפס פוזה אבל המון תשוקה וכישרון.
העיתונאי שגיא כהן כתב פעם בביקורת אוכל ב״הארץ״: ״מחניודה הפכה את ״חתוך דק״ וה״צרוב קלות״ לסגנונות הבישול הלאומיים שלנו.״ כתב וצדק; מבחינה קולינרית “מחניודה” היא כנראה המסעדה המשפיעה בישראל.
מאחוריה עומדים: אסף גרניט –סלבריטי שף מהמובילים בארץ שפתח מסעדות סופר מצליחות בצרפת ובאנגליה, ושף אורי נבון מהמוערכים והמוכשרים בתעשיית האוכל המקומית. (עד לפני מספר שנים גם שף יוסי אלעד הוותיק שעזב את הקבוצה).
״מחניודה״ נמצאת ממש בסמוך לשוק מחנה יהודה, והתפריט בה מתבסס על חומרי הגלם, הריחות והטעמים של השוק המפורסם. אז נכון, המחירים קצת יותר תל אביבים, אבל האוכל המצוין הפך להיות מודל והשראה לשלל מסעדות ישראליות שראו, אהבו וגם העתיקו.
אם הגעתם לאזור אחרי עשר בבוקר אין טעם לבזבז זמן על חיפוש חניה. שימו את הרכב בחניון הגדול, 50 שקלים וסגרתם עניין לכל היום.
בכניסה ל״מחניודה״ פגשתי לקוחות ממתינים בחוץ למקרה שאולי יתפנה מקום (תזמינו מראש, המסעדה תמיד מלאה), וגם כמה חיילים במדים שמעשנים סיגריה. (הכי ישראלי).
כיף להיכנס למסעדה בת 2 הקומות. גל צבעים חמים של כתום, חום, בורדו ועץ בעיצוב כפרי ירושלמי עשו לי נעים בעין. דלפק ארוך ממוקם ממש צמוד למטבח הפתוח ממנו תוכלו להביט בשף בעבודתו. יש מקומות ישיבה במרכז החדר וגם בר פינתי שמשקיף על כל החלל. ברקע מוזיקת רוק בווליום גבוה, אז אל תבנו על שיחות נפש במסעדה.
מחניודה (צילום: אלעד מסורי)
התיישבתי על הבר והברמנית החברותית מזגה לי כוס יין לבן. המסעדה מלאה באנשים מכל קצוות הקשת: ירושלמים, תל אביבים, זוגות בטיול רומנטי, משפחה שחוגגת יום הולדת וגם תיירים עם מצלמות בתלבושת אירופאית.
שמעתי מבעוד מועד על אווירת המסיבה ב״מחניודה״. חשבתי לעצמי בביקורתיות: באתי לאכול במסעדת שף, אז מה אני צריך את כל הבלאגן הזה. מהר מאוד הבנתי שלא מדובר באווירת כפיים סטייל עינת שרוף, אלא בבלאגן מוקפד שגרם לי לרצות לקחת חלק במסיבה. ב״מחניודה״ כאילו לקחו את השמחה של השוק בלי הצפיפות והדוחק והביאו אותה למסעדה. כיף אמיתי!
קדימה אוכל
פתחתי בסלט ירוק רפואי עם קרם בצלים, פיסטוקים, פיתה קראנץ ואבן יוגורט. מנה מרעננת וכיפית שנכון להתחיל איתה כל ארוחה, בטח על כוס יין לבן טוב.
מבלי להסתכל בתפריט ידעתי שאני חייב לנסות את הפולנטה פטריות ואספרגוס המפורסמת שהגיעה בצנצנת זכוכית קטנה, כזו שהאמהות שלנו היו ממלאות בפיסטוקים. מנה טעימה וקלילה, ששף גרניט סירב תחילה להכניס לתפריט כשפתח את המסעדה מפני שלא הייתה מורכבת מחומרי הגלם המסורתיים של שוק מחנה יהודה. בערב אחד של השראה ונסיון לחדש הוא נמלך בדעתו, העניק לפולנטה הזדמנות והשאר היסטוריה. הפולנטה מבוססת על קמח תירס ויוגורט ומגיעה עם ראגו פטריות, חתיכות אספרגוס, פרמזן ושמן כמהין. כל כך טעים. אין פלא שהיא אחת המנות האהובות במסעדה ומתכונים רבים להכנתה מפורסמים ברשת ובאתרי בישול רבים.
בהמשך ניסיתי את השיקשוקית: אחת המנות היחידות שנשארו מימיה הראשונים של המסעדה. מדובר על משחק בין שקשוקה ישראלית לבולונז איטלקי. מורכבת מקבב מפורק, יוגורטחינה, פסטו, אריסה ולימון כבוש. המנה מגיעה על מחבת חמה עם פיתה שלמה מלמעלה. כל שנותר הוא לפרק אותה לטבול ולנגב. תענוג צרוף. השילוב בין הטחינה ליוגורט מתעצם בכל ביס כשהטעם הלימוני חודר אליו. רוטב העגבניות והקבב הם שילוב קלאסי. מנה מעולה שרק עבורה שווה לעשות את העליה לירושלים הבירה.
מחניודה, קודם כל האווירה
הערה: חטאתי כשהזמנתי כוס יין לבן לצד המנה. ממליץ ללכת על כוסית ערק שמעצימה את הטעמים, וחוץ מזה, ראבק אתם בירושלים!
למנה אחרונה הזמנתי ״בסבוסה של אמא של אורי״ שזו עוגת סולת וטחינה מעולה שמגיעה עם קצפת, סילאן ופירות: בננה, ענבים ותפוחים. אחח כמה טעים.
מנות שף בלי הפוזה
״מחניודה״ לקחו אוכל ישראלי פשוט ושיכללו אותו לכדי מצויינות. הם היו הראשונים שיצרו את תופעת ״מסעדות השוק״ בישראל. נכון, מעבר לכביש תוכלו להסתובב בשוק מחנה יהודה ולאכול אוכל ירושלמי אותנטי ודי בזול. אבל אם חשקה נפשכם בגרסה יצירתית וחדשנית יותר, עם מגע הקסם של שף אורי נבון שנמצא במקום דרך קבע, עדיף להזמין שולחן ב״מחניודה״ – המסעדה שליד השוק מגיעה עם אווירה שמחה, מקומות ישיבה, אלכוהול ומוזיקה טובה.
״מחניודה״ גרמה לי להתגעגע לישראל. העיצוב ירושלמי כפרי אבל שייקי. הרעש, השירה והריקודים משילים ממך את כל המגננות וגורמים לך לרצות לקום ולרקוד. גם המלצריות טובות המראה ונטולות הפוזה הוסיפו לאווירה. הן אדיבות, עם קלאס, כאלו שבחורים היו מתאהבים בהן בסרטי הנעורים של שנות ה-80.
״מחניודה״ היא מהמסעדות האלו שמונעות על ידי אוהבי אוכל אמיתיים בשילוב ה– DNA הירושלמי. אם ימשיכו לחדש ולרענן בוודאי יובילו את הסצנה הקולינרית בישראל עוד שנים רבות.
מומלץ!
מחניודה
2 דקות הליכה מהשוק. רחוב בית יעקב 10 ירושלים
en.machneyuda.co.il