עליתי על רכבת היין של נאפה ואלי לבדוק את האוכל, היין והנוף.
בתחילת פברואר 2020 שעוד חשבנו שמגפת הקורונה תהיה אפיזודה חולפת טסתי לביקור בנאפה ואלי– אחד ממעוזי הקולינריה והיין של קליפורניה. רגע לפני שהתחלנו להתעסק במדידת חום בכניסה למסעדות, מלצרים עם מסכות וישיבה המותרת רק באוויר הפתוח. לפני כל ההגבלות והאיסורים, ביליתי שבוע שלם של סיקור מלונות בוטיק, מסעדות ויקבים עבור מגזיני יין ואוכל של עיתונים יהודיים אמריקאים לקראת חג הפסח. מה שתהפוך לימים לסדרת כתבות האוכל האחרונה שלי לפני עידן ה– Covid-19.
יש משהו רומנטי (בעיקר עבור אדם נוסטלגי שכמותי) בנסיעה ברכבת וינטג׳ ישנה עם קטר אותנטי משופץ, המוביל קרונות רכבת מעוצבים כמו מתוך סרטי מערבונים ישנים. רכבת היין של עמק נאפה פועלת כבר למעלה מ-100 שנים, אך קיבלה פרסום עולמי רק באמצע שנות ה-70 כשיינות נאפה זכו בפרסים ראשונים בתחרויות היין של פריז. קליפורניה קיבלה מקום של כבוד על מפת היין העולמית, וכך החלה נאפה למשוך תיירים רבים שהגיעו לאזור כדי לשתות, מי היה מאמין, יין מקומי.
חווית הרכבת כוללת אפשרויות ומסלולים רבים: טיול צהרים, נסיעת שקיעה, סיור חצות ונסיעה קולינרית עם ארוחת גורמה ואפשרות לבחור את מספר היקבים בהם תעצרו לסדרת טעימות יין. מומלץ להתעדכן באתר האינטרנט של הרכבת וגם להזמין כרטיסים שבועות מראש מפני שהמקומות מתמלאים מהר.
בחרתי בטיול הגורמה אקספרס שיוצא בצהרים; כך, שילבתי את החוויה הקולינרית של ארוחת שף גורמה עם אפשרות להנות מהנופים המופלאים בדרך ועצירה לטעימות יין בשני יקבים.
בשלהי פברואר, עשר בבוקר, במזג אוויר אביבי ( שתמצאו רק בקליפורניה) הצטרפתי לנוסעים המאושרים והרעבים בתחנת הרכבת McKinstry .הקרונות מעוצבים להפליא: שטיחים עתיקים בצבע בורדו, תקרה לבנה, קירות עץ ומנורות ישנות. במרכז הקרון עמד בר אלכוהול עמוס בכל טוב. את פני האורחים קיבלו שולחנות עץ דובדבן עתיקים מכוסים במפות לבנות, כשנוף יפהפה של העמק ניבט דרך חלונות גדולים.
דקות אל תוך תחילת הנסיעה המלצרית האדיבה הגיעה עם ריזלינג סופיה 2016, בזמן שאנו חולפים על פני שדות ירוקים, כרמים בלתי נגמרים, חוות סוסים ובתים כפריים.
על ארוחת הגורמה המוגשת לנוסעים ברכבת מופקד שף דונלד יאנג, שבנה תפריט מוקפד ביותר: פתחנו בסלט ירוק מרענן נוסח סונומה (על שם העיר השכנה לנאפה) עם גבינת עיזים, ענבים קלויים, עגבניות, שקדים אפויים ורוטב ויניגרט שמפניה בחרדל דיז’ון.
שותפותיי לשולחן היו זוג בלוגריות אוכל משיקגו. הן סיפרו לי שלמרות שהן גאות בעירן שהפכה למרכז קולינרי מרכזי בעשור האחרון, החורף האימתני והקר בעיר הרוחות הביא אותן לברוח לקליפורניה– המקום בו אפשר ללכת בדצמבר עם טי שירט.
למנה השניה בחרתי בדג סלמון אפוי על מצע של ריזוטו עם פטריות פרא, קרם פורצ’יני וגבינת פרמזן. מנה קלילה ומרעננת שתאמה מצויין את ׳אנה׳ סוביניון בלאנק 2018 שהוגש לצידה.
עצירה ראשונה הייתה בשערי יקבי Grgich Hills Estate הוותיק שנמצא ממש בלב נאפה. היקב נוסד ב-1977 על ידי Miljenko ‘Mike’ Grgich שנולד בכפר קטן בקרואטיה. שם, בחווה הקטנה של אביו, למד והתנסה כבר בגיל 9 בגידול וקטיף ענבים. בתחילת שנות ה-70 היגר מייק לקליפורניה עם משפחתו ועם חלום לייסד יקב גדול באזור. כל המשפחה נרתמה לבניית העסק. בעמל כפיים רב החלו להקים את הכרמים. כיום, Grgich Hills הם בעלי 360 דונמים של כרמים ברחבי נאפה, והיקב שלהם פתוח למבקרים בכל ימות השנה.
בבעלות המשפחה גם חברת קפה גדולה: Hills Bros coffee inc שהוקמה כבר ב-1975.
צוות היקב האדיב ערך לנו סיור מודרך במקום. בעודנו מתהלכים בין החביות הפציעה גם בתו של מייק, ויולט, ממשיכת את דרכו שמשמשת כנשיאת היקב. היא סיפרה על ההיסטוריה של המקום והובילה את הקבוצה לסידרה של טעימות יין וגבינות בחצר היקב היפהפה. עוד שמחתי לגלות ש Grgich Hills מייצרים גם סדרת שמני זית אורגניים מצויינים, האמת, לא פחות טובים מהיין. מומלץ לנסות.
בתום הביקור חזרנו לרכבת שהמתינה ממש מחוץ ליקב. אני כבר שתוי, אבל הכל טוב, זה לא משהו שהמנה העיקרית לא יכולה לסדר. קיבלתי נתחי בקר עסיסיים על פירה גבינה כחולה בליווי אספרגוס, פטריות יער ועגבניות רובי. שלמות בצלחת מלאה בטעמים וארומה שהשתלבה מצויין עם היין לצידה– רוברט מונדבי קברנה סוביניון 2016.
העצירה השניה הייתה ביקב HALL היוקרתי. בניגוד לקודמו ללא שושלת משפחתית ארוכה, אלא שייך לזוג אספני אמנות– קתרין וקרייג הול. בחיבתם העזה לתחביבם ניתן להבחין בקלות עם למעלה מ-40 יצירות אומנות המפוזרות להם ברחבי היקב. למרות גילו העתיק (כ-150 שנה) היקב מעוצב בצורה מודרנית עם קירות זכוכית בטכניקת סי טרו. HALL נחשב לאחד היקרים באזור נאפה, מה שלא מונע מחובבי אומנות רבים להגיע ולבקר. בכניסה ליקב ניצב לו בגאווה ״באני פו פו״ – פסל ארנב ענק באורך 35 מטרים, וברחבי חצר היקב פגשתי פסלים של כבשים וגם גמל לבן אחד עם אישיות ים תיכונית.
טעימות היין התמקדו בקברנה שהיו נפלאים ומצדיקים את הציונים הגבוהים להם זוכים דרך קבע: ה– 1873 קברנה סוביניון 2016 עם 94 נקודות ו Ellie’s קברנה סובניון עם ציון של 97 נקודות.
איזה כיף שאפשר לשתות כמה שרוצים מבלי להיות מוטרד מי ינהג הביתה, חשבתי לעצמי בעודי מדלג בחזרה לקרון. שם, חיכה לי יין קינוח ריזלינג נפלא, (כאילו לא שתיתי מספיק) לצד קינוח של עוגת שוקולד חמה מלווה בקרם שוקולד בלגי, מקלות וניל עם כדור גלידה ועלי מנטה מרעננים.
לסיכום: אם זו הפעם הראשונה שלכם בנאפה ואתם רוצים לקבל טעימה מודרכת על הנופים מסביבכם, האוכל והיין שיש למקום להציע, רכבת היין היא הדרך לעשות זאת. הרכבת היא מסוג החוויות שחייבים לנסות לפחות פעם אחת, ממש כמו להצטלם מול השלט האייקוני של הוליווד או לעלות על הגלגל הענק במזח של סנטה מוניקה.
לקראת שעות אחר הצהרים המאוחרות הרכבת עצרה בתחנה הראשית ממנה אספה אותנו בבוקר. שובל אנשים שתויים ומרוצים עושים דרכם ברגל בחזרה למלונות הבוטיק היפים של דאון טאון נאפה. ואני, אני ישנתי כמו תינוק בלילה וחלמתי על הטיול ברכבת. וואו איזו רכבת.
www.winetrain.com