ערב עם שגרירת ארצות הברית באו״ם לשעבר: ניקי היילי
ערב מרשים נערך בשבוע שעבר על ידי ארגון ׳ידידי מגן דוד אדום בישראל׳. במהלכו, הוענק לשגרירת ארצות הברית באו״ם ניקי היילי, שסיימה מוקדם יותר השנה את תפקידה, פרס הוקרה מיוחד על פעילותה ההומניטרית ותמיכתה במדינת ישראל. הפרס נקרא ״כיפת הברזל של ישראל״ והדגיש את פועלה ומאמציה של השגרירה היילי להגן על מדינה ישראל באו״ם, לצאת נגד החלטות מוטות ובלתי הוגנות כלפי המדינה היהודית ונגד האובססיביות הידועה של הארגון לתקוף את ישראל בכל הזדמנות. אחד ההישגים הנשקפים לזכותה של היילי הוא הובלת הקמפיין של טראמפ ומעורבותה בביטול ההסכם הגרעין של ארצות הברית עם איראן.
האירוע שנערך במלון ״ארבע העונות״ בברלי הילס נפתח בריספשיין VIP של תורמים גדולים, דיפלומטים ותומכי ארגון הידידים של מגן דוד אדום. בהמשך התקיימה ארוחת ערב חגיגית עם למעלה מ– 500 אורחים, וגם דור העתיד של ההנהגה הצעירה שכלל סטודנטים ממיטב האוניברסיטאות בדרום קליפורניה.
בראשית הערב התקיימו מספר נאומי פתיחה: סגן הקונסול הכללי של ישראל בלוס אנג׳לס איתן וייס, הכומר ג’ף אוסבורן והפילנטרופים מייקל מילקן ופרד לידס. נשיאת ארגון ׳הידידים של מגן דוד אדום בישראל׳ בחוף המערבי, דינה לידס, ערכה סקירה מקיפה של עבודתה של השגרירה היילי במהלך כהונתה באו״ם, ועל מסכי הוידאו הוצג סרטון שסקר את השפעתה החשובה על הקהילה היהודית במהלך השנים. לאחריו, הזמינה לידס את השגרירה לעלות לבמה ולקבל את הפרס. הקהל נעמד על רגליו ומחא כפיים בהתלהבות.
היילי הנרגשת אמרה בין היתר: ״לקבל פרס הומניטרי זה כבוד. אבל כולנו יכולים להיות הומנטרים אם אנחנו חיים את חיינו בצורה נכונה. המטרה היא להעריך את המתנה של אלוהים לעולם ולתת בחזרה. להרים את אלה שאינם יכולים להרים עצמם, ולשים סולם תחת אלו שמנסים לטפס מעלה.״
במרכז הערב נערך ראיון של כשעה בין דינה לשגרירה היילי. אין ספק שהחדר היה אוהד ביותר עבור היילי שזכתה לקריאות התלהבות רבות בסגנון: אנחנו אוהבים אותך, ומחיאות כפיים רמות שהזכירו לעיתים את ההתלהבות בנאומיו של רה״מ בנימין נתניהו בקונגרס האמריקאי או בוועידות איפא״ק לדורתהם.
השיחה בין השתיים סקרה את ילדותה של היילי כבת מהגרים מהודו בשכונות של מדינת דרום קרוליינה. כמו גם תחנות בחייה: מהכניסה לפוליטיקה, היותה האישה הראשונה שנבחרה למושלת מדינה ועד מינויה על ידי הנשיא טראמפ לתפקיד שגרירית ארצות הברית באו״ם.
דינה והיילי שוחחו רבות גם על יחסי ישראל ארצות הברית בניסיון להבין יותר לעומק מה מניע את היילי לתמוך בצורה כל כך ברורה במדינה היהודית.
דינה: אז השגרירה היילי מה את עושה בימים אלו?
״אני נהנית להיות בן אדם פרטי. זה נחמד לקחת הפסקה ולהוריד קצת את רמת הלחץ. אלו היו 8 שנים אינטנסיביות ללא הפסקה. אני מאמינה שחלק מהדברים שמציגים חוזקה אצל בן אדם זה גם לדעת מתי לעזוב דברים ולפנות את המקום למישהו אחר במקומך. סיימתי את תפקידי באו״ם לאחר תקופה שנתתי בה את כל כולי. הכנסתי כל טיפת רגש שהייתה בי לתוך העבודה הזו. אני חושבת שהיום ארצות הברית חזקה יותר בזכות זה. כרגע אני חיה שגרת חיים נורמליים, מבלה זמן עם המשפחה שלי. יש לי ילדים בג’וניור קולג׳ ובתיכון, אז אני חולקת איתם חוויות של סטודנטים. בדיוק הייתי בטקס הסיום של בתי שסיימה את ״קלמנסון״ (בית הספר לאחיות) ומתחילה להתמחות במקצוע.
אני נשואה לקצין קרבי בצבא ארצות הברית שגורם לי להיות גאה כל יום. ולמי שלא יודע אני מטפלת בהורים שלי, וזה נחמד לבלות עימם זמן ולדאוג שהם בסדר. בנוסף, אני כותבת ספר. אבל אל תטעו, טרם סיימתי, אני עדיין כאן ׳לאוד אנד פראוד׳ ויש עוד המון תוכניות.״
ניקי היילי עם דינה לידס
השגרירה היילי היא כידוע בת להורים הודים סיקים שהיגרו לארצות הברית ממדינת פאנג׳ב שבצפון הודו. היה מעניין לשמוע ממנה כיצד היותה דור ראשון למהגרים וילדותה בשכונה מהמעמד הנמוך בדרום קרוליינה עיצבו את דמותה. היילי: ״אני חושבת שמה שהשפיע עליי ונתן לי השראה היא העובדה שאני דור ראשון בארצות הברית. להביט בהקרבה הגדולה של הורי עוד היותי ילדה. עד היום הם מזכירים לי, לאחי ואחיותי כמה ברי מזל אנחנו לחיות בארצות הברית. הורי עזבו את הודו למרות שהיו להם חיים מאוד יציבים וטובים שם, כדי לתת לילדים שלהם עתיד טוב יותר. לארצות הברית הם הגיעו עם מעט כסף בכיס אבל עם המון חלומות. אבא שלי קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת בריטיש קולומביה ואמא שלי הייתה עורכת דין ושאפה גם להיות שופטת, אבל בתקופה ההיא בהודו זה לא היה מקובל שאישה תגיע לשם, לכן היא לא הגיע למעמד הזה. זאת הסיבה שעשיתי אותה מאוד גאה כשהפכתי להיות המושלת הראשונה של מדינת דרום קרוליינה. תהליך ההתאקלמות שלנו בארצות הברית לא היה פשוט. באנו ממנטליות אחרת והיינו צריכים להשתלב. אני זוכרת שההורים שלנו מעולם לא הרשו לנו להגיע הביתה ולהתלונן על כך שאנחנו שונים. אמא שלי תמיד הייתה אומרת לנו: ׳התפקיד שלכם הוא לא להראות למה אתם שונים, אלא להראות למה אתם דומים.״
דינה העלתה זיכרון ישן מעברה של היילי; בהיותה נערה צעירה השתתפה בתחרות יופי בדרום קרוליינה. אז התחרות חולקה ל-2: נערות ממוצא לבן אמריקאי וילדים ממוצא אפרו אמריקאי. היילי כמובן לא מתאימה לאף אחת מהקטגוריות ולכן נפסלה מלהשתתף. היילי: ״את רואה, זאת הסיבה שמאז לא הלכתי לשום תחרות יופי (התלוצצה). אני זוכרת שהם הסבירו לאמא שלי שאם ישימו אותי בקטגוריה של הלבנים אז הקהילה הלבנה תכעס, ואם ישימו אותי בקטגוריה של השחורים אז הקהילה האפרו אמריקאית תתעצבן. היא אמרה להם: ׳אז אולי רק תתנו לה להופיע בתחרות כזמרת כי היא הכינה שיר והתאמנה עליו כל כך הרבה זמן. החוויה הזו לימדה אותי הרבה על תוויות. הבנתי תוויות קיימות והן אמיתיות אבל גם למדתי שאנחנו לא חייבים לחיות לפיהן. אנחנו מגדירים את עצמנו. לכל אדם יש את הכוח להגדיר כיצד הוא נתפס בעיני אחרים.״
השגרירה היילי הייתה פעילה מאוד בחברות שמקדמות נשים. היא שימשה כנשיאת סניף דרום קרוליינה של ה– National Association of women business owner ויו״ר הדירקטוריון של הארגון ב-2006.
היילי: ״הצטרפתי לארגון לראשונה מפני שעבדתי כמנהלת חשבונות במשרד של אמא שלי וחיפשתי לצאת החוצה קצת ולעשות נטוורקינג. אני זוכרת שפגשתי שם המון נשים CEO’S ובתפקידים בכירים אחרים שכל הזמן התלוננו כמה קשה להם להצליח, על אי שוויון או שהן לא מצליחות לבצע את התפקיד שלהן. אמרתי להן: אתן לא יכולות כל היום רק להתלונן על הבעיות. עדיף שתתמקדו בפתרונות. אני זוכרת שכן הצלחתי לגרום להן לזוז ולעשות שינוי.״
בשנת 2016 טרם מונתה היילי לשגרירת ארצות הברית באו״ם, היא נבחרה על ידי המגזין TIME לאחת הנשים הכי משפיעים בעולם. היא נשאלה מדוע החליטה להגיע לעולם הפוליטיקה הכה לא פשוט, בטח לאישה בעולם של גברים.
היילי: ״לכולנו יש החלטות לקבל בחיים. הרבה אנשים רוצים לשוחח איתי על המשמעות של להיות מנהיגה. כולנו מתמודדים בחיים עם קרבות ומאבקים מסוימים. אני בטוחה שלכל אחד בחדר כאן יש סיפור כזה. אבל מגיעה נקודה שצריכים לקבל החלטה. הדרך הקלה היא להישען אחורה ולתת למישהו אחר לעשות את העבודה.
האמת, בצעירותי וגם בימי הקולג׳ שלי לא הייתה פעילה מבחינה פוליטית. לא הייתי חברה בשום מועצה או בורד של שום ארגון. עד שקיבלתי החלטה שאם אני רוצה לשנות דברים אני צריכה לצאת ולהשפיע מבחינה פוליטית. אני זוכרת עצמי נוסעת ברכב עם שני הילדים שלי מאחורה, דופקת על דלתות של אנשים בעיר כדי לספר להם על האג’נדה שלי. מעולם לא דיברתי רע על היריבים שלי, אמרתי לכולם שאני מכבדת אותם אבל אני רוצה לעשות דברים אחרת. ואז, כשאנשים בחרו בי להוביל המשכתי לדחוף קדימה, ותמיד יש לך את הפחד אבל את ממשיכה לדחוף קדימה. גם כשהייתי מועמדת להיות מושלת דרום קרוליינה הפחד חזר אלי, אבל המשכתי לדחוף קדימה. כשהתמנתי להיות שגרירת ארצות הברית באו״ם זה לא היה תפקיד פשוט אבל המשכתי לדחוף קדימה. כשאתה דוחף דרך הפחד זה אומר לחיות את החיים בצורה שאף פעם לא חשבת שאתה יכול.
בסופו של יום, אני אמא לילדים מדרום קרולינה שלא ויתרה והתמודדה עם הפחדים והאתגרים שלה. לא עשיתי משהו שמישהו לא עשה בעבר או שלא ניתן לעשות היום. עלינו לא להטיל ספק בעצמנו לעולם, אלא פשוט להאמין שנועדנו לעשות דברים גדולים יותר.״
והאתגר להיות אישה בעולם של גברים?
״בשום מקום בקריירה שלי לא היה לי סולם נוח לטפס עליו. הייתי האישה המושלת הראשונה, האישה היחידה במועצת לבטחון לאומי, ותמיד שיחקתי במגרש של הגברים. לא רציתי שיגדירו אותי. הדבר היחיד שמבדיל אותי מגברים היו נעלי העקב. ידעתי שאני יכולה לקחת סמכות בדיוק כמותם. האמת היא כוח, וכשאת אומרת את האמת בפשטות הם יודעים שאת צודקת. הם אולי לא מחבבים אותך אבל הם מכבדים אותך.״
דינה: בשבוע שעבר חמאס ירה טילים על ישראל, וגם על תל אביב ומחוצה לה. ראינו בטלוויזיה את הפצועים והפגיעה בחפים מפשע. בתגובה קיבלנו שקט והתעלמות מה– UN. אנחנו יודעים שאם היית שם היית אומרת משהו.
״האמת שחשבתי להופיע בכל מקרה בשבוע שעבר (התבדחה). אבל אם הייתי עדיין בתפקיד הייתי אומרת להם שאם הטילים האלו היו משוגרים לעבר המדינות שלהם זה היה הופך להיות מצב חירום בינלאומי ענקי. הייתי מסתכלת להם בעינים ושואלת אותם: אם זו הייתה המדינה שלכם, הייתם רוצים שנשב בשקט או שהייתם מצפים לגינוי ולעזרה? מפני שאם כן, אז זה לא הוגן שלא נעזור ונגנה את המקרה גם כאן. אני תמיד אומרת, אני לא מבקשת טובות לישראל אני רק מבקשת שיתיחסו אליה כמו אל כל מדינה אחרת.״
היילי גם עסקה בנושא היחסים בין ארצות הברית לישראל, וב 2 ההחלטות נגד ישראל שאובמה העביר ממש לפני כניסתה לתפקיד השגרירה באו״ם. היילי: ״זה השפיע עליי מאוד, כי לא יכולתי להאמין שארצות הברית תפנה את הגב לידידה הכי טובה שלה. לא הבנתי איזה מסר הממשלה שלנו חשבה שהיא שולחת לשאר העולם. אם אתה לא תומך בחברים שלך אף אחד לא יסמוך עליך לעולם.
ארצות הברית תומכת בישראל כי אנחנו חולקים את אותם הערכים. אבל מעבר לכך, כשאתה מביט על המזרח התיכון ישראל היא קרן האור היחידה שיש לנו בנושאים של ערכים, זכויות אדם, דמוקרטיה וכדומה. לא ניתן לדבר על האזור (המזרח התיכון) מבלי להבין את הברכה שישראל משרה עליו. המדינות הערביות היו שמחות שיהיה להם מה שיש בישראל, אך הן כל כך כבולות עדיין בתרבות ובמסורת שלהן. בעתיד זה יקרה.
ישראל תמשיך להיות המעצמה הצבאית שהיא היום וארצות הברית צריכה תמיד להיות שם עבורה. אסור לנו לאכזב אתכם שוב. ״
היילי גם נשאלה על יציאת ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן, ולגבי הצעדים הבאים של מעצמת העולם החופשי נגד משטר הטרור במזרח התיכון.
היילי: ״הצעד הגדול ביותר שארצות הברית עשתה היא לצאת מהעיסקה עם איראן. כמעט כל המועצה לביטחון לאומי יעצה לנשיא לא לסגת מהעסקה. אני ואדם נוסף נתנו לו את כל הסיבות מדוע כן לבטל אותה. אמרתי לנשיא: אל תצא עדיין, תן לי לעשות את עבודת השטח, אני רוצה לספר לעם האמריקאי ולאומה הבינלאומית למה העסקה עם איראן היא איום. כשעשינו את עבודת ההסברה הזו, זה נתן לנשיא את הביטחון והאומץ לקום ולבטל את העסקה. וזה אחד הדברים הכי טובים שעשינו. ״
״איראן היא איום גדול. אבל היום הם לא האיום שהם היו לפני שנה. בעבר דאגנו מהאפשרות של איראן עם נשק גרעיני, היום הדאגות הן אחרות. איראן הלכה למעשה קיבלה מטוס מלא בכסף, ומה היא עשתה איתו? קנתה השפעה במזרח התיכון, בסוריה, באפגניסטן, בעיראק, בתימן ולבנון. היא בונה שם מאחזים מפני שיש לה את המשאבים לעשות את זה. כאשר יצאנו מההסכם הצלחנו לצמצם את המשאבים האלו. האירופאים התנגדו, אבל זה רק האגו שלהם שגרם להם להתנגד. הם לא רוצים להודות שהם טעו ושהעסקה עם איראן הייתה רעה. אחד הדברים הכי נכונים שאתה יכול לעשות בעיסקה כזו כאתה מביט לאחור ורואה שהיא לא עובדת, היא להיות צנוע ולהגיד ׳פישלתי׳. אנחנו הבטנו באירופאים ואמרנו להם פישלנו, אנחנו צריכים לצאת מהעסקה. הם היו נחושים שהעסקה עדיין תתקיים, אבל העיסקה מתמוטטת. עכשיו הם (מדינות אירופה) מנסות איך שהוא לשמר אותה, אבל זה לעולם לא יעבוד. הדבר הכי חשוב שאנחנו יכולים לעשות היא לבודד את איראן. אם נמשיך בבידוד שלה נוציא להם את הרעיון הזה מהראש.״
אמור לי מי החברים שלך… גירסת האו״ם, והתמיכה בישראל.
״הייתה לי בייביסיטר כשהייתי קטנה והיא תמיד אמרה: אף אחד לא יכול להחריב את מה שאלוהים בירך. לעמוד לצד ישראל זו הייתה אחת ההחלטות הכי קלות שקיבלתי בחיי.
ארצות הברית בודקת מי החברות שלה. עכשיו אנחנו רושמים שמות, אנחנו רואים איך הם מתייחסים אלינו. הממשל הקודם פשוט רצה שכולם יאהבו אותנו ועשה הכל כדי שזה יקרה. הגענו למצב שמזכירות האו״ם הובילה החלטה לנסות לגנות אותנו ולהוביל החלטה נגדנו. כשתמכנו בהכרזה על ירושלים כבירת ישראל כולם יצאו נגדנו, ואז ולקחו את זה לאסיפה הכללית בפני כל 193 המדינות. אמרתי להם שאני אסתכל על השמות, וגיליתי שם מדינות שמבקשות ומקבלות מאיתנו סיוע צבאי גדול. במקביל, הצוות שלי ערך ספר עם כל המדינות המצביעות. לקחתי את הספר הזה לנשיא ואמרתי לו:״אני רק רוצה שתסתכל על זה. אלו כל המדינות החברות באו״ם וזה הכסף שאנחנו נותנים לכל מדינה בכל שנה״. יחד עם סיכום באילו אחוזים הן תומכות בנו באו״ם. עכשיו, אני לא חושבת שהתמיכה שלהן צריכה להיות הפקטור היחידי לסיוע שלנו, אבל זה היה להסתכל ולא להאמין. הנשיא הביט בספר הנתונים ופשוט איבד את דעתו. הנקודה היא שאנחנו מדינה מאוד נדיבה. אנחנו תמיד עוזרים לאלו שזקוקים ומסייעים הומניטרית, כי זה מי שאנחנו. אבל כשזה נוגע בלהרים ולקדם מדינות אחרות אנחנו צריכים לעשות את זה עם ועבור מדינות שמוכנות להרים אותנו בחזרה. הדוגמא הכי ברורה היא פקיסטן– נתנו להם סיוע צבאי במיליארד דולר והם הפכו את הקערה וחמשו טרוריסטים שניסו להרוג את החיילים שלנו! זה לא הגיוני בשום בחינה, ולכן עצרנו את הסיוע לפקיסטן. אין קשר לאו״ם, זה לשאול מדינות האם אתן רוצות להיות ידידות שלנו. ואם כן, אז תוכיחו את זה. אם אכן תוכיחו, אנחנו תמיד נהיה כאן. אני חושבת שאין שום דבר רע בלדרוש את זה. יש לנו הרבה משאבים ואם אנחנו נותנים אותם למדינה אחרת אנחנו חייבים להיות בטוחים שהיא לצידנו.״
לסיום נשאלה היילי לגבי הפוליטיקה האמריקאית ושאיפותיה הפוליטיות העתידיות, ולא היא אינה מתכוונת להתמודד על הנשיאות בקרוב. אך היה לה מה לומר על האווירה הפוליטית בארצות הברית, לא רק בתקופת בחירות אלא בכלל.
היילי: ״אנחנו חייבים לשים לב עד כמה רעילה אווירה הפוליטית שלנו. משני הצדדים: ימין ושמאל אין מלאכים. זה מתחיל במדיה החברתית; הם תוקפים אחד את השני, ולפני שאנחנו שמים לב אנחנו מתחילים לקרוא אחד לשני רשעים. פה אני חושבת שצריך לעצור. ראיתי רוע בצורתו הגרועה ביותר: הייתי בדרום סודן שם משתמשים באונס כנשק מלחמה, הייתי בדמוקרטיה הרפובליקנית בקונגו ודיברתי עם נשים שהצבא חטף את ילדהם מידיהם וזרק אותם לאש. הייתי בונצואלה וראיתי משפחות סוחבות את ילדיהם ברגל במשך שעות בחום אימים, כדי לקבל ארוחה אחת ויחידה ביום. ראיתי את אסד הורג ילדים תמימים עם נשק כימי– זה רוע!
המערכת הפוליטית שלנו היא רק אוסף של דעות שונות ורעיונות שונים. בנקודה מסויימת זה בסדר לחלוק על האדם מולך, אבל אתה יכול לעשות את זה בצורה שבונה. הייתי במחזה בשבוע שעבר עם בעלי וההורים שלו. בסיומו, כשקמתי ממושבי, אישה אחת ניגשה אליי ואמרה: השגרירה היילי, עניתי: כן, והיא קראה לעברי: ׳תתביישי לך׳. אני מקווה שזה גרם לה להרגיש טוב יותר, אבל אני לא מבינה על מה היא דיברה ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום מכיוון שהיא הסתלקה. אם גרמתי לה להרגיש יותר טוב עם עצמה כשהיא מנסה להעליב אותי אז אחיה עם זה. אבל אני אומרת, אל תנסו להעליב אחד את השני או ליצור שנאה. ביום הגרוע ביותר שלנו אנחנו ברי מזל להיות אמריקאים.״
בסיום השיחה אמרה היילי: ״אני רוצה להודת לכם על כך שאתם תמיד כל כך אדיבים, תומכים ומעודדים אותי. אני עושה מה שאני עושה מפני שזה מרגיש הדבר הנכון לעשות. אני אמשיך לעשות את זה, מפני שאני יותר מדי צעירה כדי להפסיק עכשיו. אמשיך להיאבק למען מה שאני מאמינה עוד תקופה ארוכה.״
במהלך ירידתה מהבמה זכתה היילי למחיאות כפיים רמות וקריאות התלהבות מהקהל, שנעמד על רגליו ונפרד מאחת התומכות הגדולות שמדינת ישראל ידעה בשנים האחרונות.
השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא: האם היינו עדים לשיחה עם מי שתהיה נשיאת ארצות הברית הבאה בתום עידן טראמפ? ימים יגידו.