ראיון מיוחד עם אגדת המוזיקה הישראלית שלום חנוך לקראת הגעתו ללוס אנג׳לס. הפריצה הגדולה בזכות אריק איינשטיין והגעגועים. מדוע פירק את להקת תמוז. דעתו על המוזיקה הישראלית היום. וגם, מה הוא חושב על דונלד טראמפ. ראיון אישי.
כשהחברים האמריקאים שלי שאלו אותי (במבטא אמריקאי כבד) מי זה שלום חנוך? חשבתי לעצמי כיצד להסביר להם את התרומה האדירה של חנוך למוזיקה ולתרבות הישראלית. הוא כמו הבוב דילן הישראלי, עניתי. ואכן, יסלח לי אביב גפן וה״עכשיו מעונן״ שלו, אבל שלום חנוך היה שם הרבה קודם; כתב, שר וניגן מחאה עוד לפני שזה היה קול.
חנוך כבר בן 70 אבל לא מפסיק לכתוב, לשיר ולהופיע. לפני פחות מחצי שנה הוציא את ״זום״, אלבום הסולו ה-13 במספר שלו –תקליט רוק משובח, חי בועט, שזכה לביקורות מצויינות בישראל. סיבובי ההופעות שלו מלאים דרך קבע, וממש כמו אז, חנוך אינו מפחד לומר בדיוק את מה שהוא חושב.
שלום חנוך הוא אולד סקול משובח. והאמת, ההכנות לראיון הטלפוני ביננו ריגשו אותי. עזבו אתכם סקייפ, פייס טיים, או נייד. אני מתקשר לטלפון הקווי בביתו של חנוך בתל אביב, ומנסה להיזכר מתי בפעם האחרונה צלצלתי למרואיין באזור חיוג 03.
׳הלו אלעד, שומעים טוב? ענה בקולו הצרוד והמוכר, בסטייל של הצבר הישראלי הנשכח.
שלום חנוך בהופעה באגורה הילס לוס אנג׳לס
שלום, ארצות הברית לא זרה לך, אתה כמו שאומרים מגיע לכאן הרבה
״אני מגיע פעם בשנתיים שלוש. יש אצלכם אנשים שאוהבים מוזיקה ישראלית ומתגעגעים. בכלל ההופעות אצלכם שונות אבל גם דומות; מה ששונה בהופעות באל איי זה הקהל שמגיע. בעוד ש האנשים שבאים להופעות שלי בארץ חיים בישראל וזה הקשר שלהם איתי, הקהל אצלכם רחוק מהארץ והיחס שלו אליי טומן בחובו געגועים וצורך בנוסטלגיה או משהו כזה. זה אחר במובן שהם מגיעים להופעה לקבל לא רק מוזיקה אלא גם חוויה ישראלית.״
על הבמה אתה מגיש משהו שונה?
״בעיקרון ההופעות שלי בחו״ל הן בדיוק אותו דבר כמו בישראל, כי בעצם כשאני מופיע זו לא עבודה זה סוג של נתינה. לכן, ברגע שיש קהל אז אני מתרכז בו. הוא המרכז שלי וזה לא משנה איפה תשים אותי כל זמן שמבינים את המילים.״
ההיסטוריה של חנוך מתכתבת עם מדינת ישראל. חנוך נולד בקיבוץ משמרות, בן לשרה וחיים חנוך שעלו לארץ מלטביה. הוריו היו ממייסדי הקיבוץ וגידלו אותו על אהבת הארץ והמוזיקה. הרקע המוזיקלי של חנוך מגיע מעולם הג’אז. עוד כילד ניגן בגיטרה וכתב שירים ללהקת ״משמרון״ של הקיבוץ.
בגיל 16 השתלב בלימודי משחק בבית הספר לתיאטרון ״בית צבי״.
את שירותו הצבאי העביר בלהקת הנח״ל המיתולוגית. שם בלטו ביצועיו לשירים: “סרנדה לעדה“, “ארבע אחרי הצהריים“, “ולס להגנת הצומח“, “הללויה“, “הייתי נער” ו “אילו ציפורים”.
לפני שחנוך השתחרר מהלהקה הנח״ל בתחילת שנת 1968 עוד הספיק להקליט איתם את האלבום: כל הכבוד לנח״ל, שכלל את מיטב להיטי הלהקה הצבאית המיתולוגית בשנות ה-50 וה-60.
בשנת 1967 החל להופיע במועדון “החלונות הגבוהים” בתל אביב עם שירים שכתב וחימם את הלהקה האגדית.
״עבורי מוזיקה מתחילה בכל רחש קטן סביבי. הכל משפיע עליי, אין מוזיקה שאני לא אוהב חוץ מזו שאני לא אוהב.״
צילום: אלעד מסורי
בוא נחזור אחורה. אתה יכול להיזכר ברגע הזה שידעת שמוזיקה זה הדבר שאתה הולך לעשות בחיים?
״התשובה שלי תפתיע אותך. עד היום אני לא יודע שזה מה שאני הולך לעשות בחיים. המילה יודע זה משהו שלא קרה. אני בן אדם שחושב שלדעת זה לא כל כך חשוב, למעשה, מה שאנחנו לא יודעים זה מה שחשוב. אני לא בטוח מתי זה חדר להכרתי שמוזיקה זה מה שאני רוצה לעשות. אולי זה התחיל קצת אחרי שהגעתי ל״בית צבי״ אחרי שהייתי בלהקה צבאית, יצאתי משם, והרגשתי שאני הכי אוהב את הקטע של לכתוב שירים ולהתעסק עם מוזיקה ומילים. היו לי כל מיני מחשבות אחרות, אבל הן התאיידו לאט לאט. אמרתי לעצמי: תשמע אתה טוב במוזיקה תעשה את זה.״
היית אומר שהפריצה הגדולה שלך התרחשה למעשה כשהלחנת את האלבום ״במזל גדי״ של אריק איינשטיין?
״כן, זה נכון. ההכרה הגדולה הגיעה כשהתחלתי לעבוד עם אריק. לא הייתי מגדיר את זה פריצה, לא מרגיש לי שפרצתי. זה היה תהליך יותר איטי. אבל ״מזל גדי״ נתן לי את החשיפה. למרות שעשיתי איתו עוד דברים לפני כן, אבל כן, הכירו אותי בזכות אריק.״
ב– 1976 הקים חנוך את להקת תמוז יחד עם אריאל זילבר, מאיר ישראל, יהודה עדר ואיתן גדרון. הלהקה הוציאה את האלבום ״סוף עונת התפוזים״ עם שירים כמו: ״הולך בטל״, ״פנס רחוב״, ״מה שיותר עמוק יותר כחול״, ״ככה את רצית אותי״ ו״סוף עונת התפוזים״. ״סוף עונת התפוזים״ נחשב עד היום לאחד החשובים והמצליחים במוזיקה הישראלית.
חנוך בצניעותו הכל כך מוכרת לא אוהב לדבר על הישגיו המוסיקליים, אבל שיתוף הפעולה עם איינשטיין היה מהגדולים שידעה המוזיקה הישראלית. בתחילת שנות ה-70 העליזות חנוך, איינשטיין ולהקת הצ׳רצילים יצרו את מהפכת הרוק הגדולה בישראל שאופיינה בסאונד וסגנון חדש שהושפע מהרוק האמריקאי והבריטי. חנוך את איינשטיין הקליטו את אלבום המופת: ״שבלול״, שהיה משופע בלהיטים כמו: ״קח לך אישה״, ״אבשלום״, ״למה לי לקחת ללב״, ״מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר״ ועוד רבים וטובים.
זיכרון אחד שיש לך מאריק איינשטיין ז״ל
״זיכרון אחד זה קשה, יש כל כך הרבה. אני יכול לספר לך שיום אחד נסענו ביחד להופיע בניו יורק ובלוס אנג’לס. זה היה בשנת 1980 והייתה לנו שם הופעה משותפת. היינו במלון בניו יורק שנקרא מדיסון. היום זה מלון ישן ומפורסם, אבל כשאנחנו הגענו אליו בשנות ה-80 הוא היה מין בית זונות כזה. עברו בלובי מלא בחורות ישבנו שם והתייבשנו. אני זוכר שנתפס לאריק הצוואר מלהסתכל, והחבר׳ה צחקו עליו ואמרו שנתפסו לו הצוואר מרוב געגועים לסימה והביתה.
העבודה עם אריק תמיד הייתה טובה, אין מה לדבר יותר מידי את התוצאות של העבודה שלנו כולם יודעים. ״
גרת גם תקופה בלונדון .
״כן, נסעתי ואז חזרתי, (צוחק). זה היה מעניין. בכל מקום שהייתי היה לי מעניין וזאת הייתה חוויה. כמו שאתה עכשיו באל איי ; אם לא היה לך מעניין שם היית חוזר לארץ. תשמע, השפה האנגלית הייתה בשבילי מעצור. היום החבר’ה הצעירים מוכשרים עד טירוף; המוזיקה והשפה של כולם היא אנגלית וזה נעשה יותר ויותר טבעי. בזמני באנגליה זה היה מוזר, והיות שאני אינני מוכשר כנראה בלסגל לעצמי מבטא זה פשוט לא התלבש עליי. הבנתי שאני שייך לכאן ולעברית. זו השפה שאני כותב בה וזה נראה לי זיוף להיות אחר.״
כשחזרת מאנגליה לארץ הקמת את להקת ״תמוז״ שהנפיקה אלבום ענק אבל אז התפרקתם. מה קרה שם?
״תמוז נולדה מתוך תקופה מסויימת. היה המון כישרון בלהקה לכל אחד מהאנשים, אבל העניין של להקה זה דבר שאפשר לקיים אותו או שלא. תשאל כל מוזיקאי והוא יגיד לך אם להקה זה דבר שהוא יכול להיות בו או לא. בלהקה צריך להתחשב באחרים, זה לא רק אתה. לפעמים אתה עושה דברים שלא מתאימים לטעם שלך או לדרך שלך, וזה מן סוג של התמודדות מסוימת לעבוד עם אנשים.״תמוז״ זה היה הניסיון האחד והיחיד שעשיתי בלעבוד כחבר בלהקה, והרגשתי שאני מאבד מאוד מהיכולת שלי להתבטא, אז החלטתי שזה לא מתאים לי.״
״המילה יודע זה משהו שלא קרה. אני בן אדם שחושב שלדעת זה לא כל כך חשוב.״
אתה עדיין נחשב לזמר מחאה גם היום בגיל 70?
״תשמע את הקיטלוגים האלו לא אני יצרתי. מה זה זמר מחאה? זה אחרים אמרו עליי. נכון, המילים בשירים שלי הן יותר אישיות, אבל מחאה? מה אני בוב דילן? אני כותב שירים לגופו של עניין. אני רואה עצמי במידה מסויימת שייך לאלו שכותבים על מה שהם רוצים בלי לעשות חשבון. בגלל זה הרבה פעמים אני כותב דברים שלא תמיד אנשים מבינים.״
מה דעתך על המוזיקה הישראלית היום?
״אני חושב שהיא עולה כפורה. יש בארץ דברים מדהימים, הכל רוחש ומבעבע ויש כישרונות מדהימים בכל התחומים. הכל מאוד חי זה עולם אחר ממה שהיה כשאני נכנסתי למוסיקה. יש מגוון עצום של סגנונות; פופ ויש יותר רציני, ויש מוזיקת שוליים, ויש ג׳אז ויש קלאסי ממש בלי סוף וזה נהדר.״
מה זה בעצם מוזיקה ישראלית ֿ?
״בעצם אנחנו חייבים להגיד שכל מה שאנחנו עושים פה זה מוזיקה ישראלית, גם אם יש לה השפעות ממקומות אחרים. גם בארצות הברית יש למוזיקה האמריקאית השפעות ממקומות אחרים, בלי שום ספק. המוזיקה היא סוג של אופנה שבאה בגלים, מה שקורה פה בישראל זו מוזיקה ישראלית לטוב ולרע. נכון, יש גם דברים שהם המון חנטריש, אבל את זה תמצא בכל מקום. אני דווקא מופתע מכמות המוזיקה הטובה שיש בארץ.״
למה אתה מאזין בימים אלו?
״כרגע בעיקר למוזיקה קלאסית וג’אז. אני אוהב מוסיקה קלה. שמעתי המון מוזיקה בחיים שלי בלי סוף. היום יש דברים שאני לא יכול להספיק לשמוע. עבורי מוזיקה מתחילה בכל רחש קטן מסביב. הכל משפיע עליי, אין מוזיקה שאני לא אוהב חוץ מזו שאני לא אוהב.״
נראה שהשגת הכל מבחינת הקריירה המוזיקלית שלך. מה הביא אותך להוציא אלבום חדש בגיל 70?
״מה שמדרבן אותי זה לכתוב שירים חדשים ולנסות שהם לא יהיו כמו שירים שכבר כתבתי קודם. כשנוצר שיר כזה או כמה כאלו אז יש לי סיבה להוציא אלבום. אני מתעניין בכתיבה של שירים ואני שמח מאוד ורוצה להשמיע אותם לקהל שלי. אתה יודע, כשאנשים פוגשים אותי בהופעות או אפילו ברחוב, הם מספרים לי על אירועים בחיים שלהם שקשורים בשירים שלי, וזה עושה לי טוב ומאוד מרגש. זה הדבר שמניע אותי לתת לקהל שלי שירים״.
אתה מגיע אלינו במופע שנקרא ״יציאה״ עם המוזיקאי משה לוי. למה אפשר לצפות במופע הזה?
״המופע הזה הוא הצד האינטימי יותר והשקט שלי. זה לא מופע של כפיים וריקודים. כשאני עושה את השירים הרוקיסטים שלי אז אני עושה את זה עם כוח ויהיה קצת מזה גם בהופעה אצלכם. אבל יהיה בעיקר את הצד השקט. הנושאים בהופעה הזאת הם רחבים יותר; ב״יציאה״ יש שירים שאנשים מכירים ואוהבים, אבל גם שירים שלא תשמע במופע הרגיל שלי. זו הופעה של מוזיקה, מילים ושירים שכולם מכירים אבל בביצועים אחרים.
משה ואני מהודקים מאוד, אנחנו מופיעים כבר 13 שנה ביחד. הערב הזה נקרא יציאה ולא במקרה. יש בו יציאות; לפעמים אני מאלתר על המקום ומחליט לעשות משהו אחר או שאני שואל את הקהל מה הוא רוצה לשמוע. זה מופע מאוד פתוח ומאוד קל לנו לעשות שינויים.״
בתור אחד שיודע להגיד את הדעות שלו בכל תחום, מה דעתך על טראמפ?
חחח (צוחק) אני מסתכל על זה כמו על סרט אנימציה. תשמע פוליטיקה זו הצגה, בינתיים אין לי כוח להצגות האלו אבל יש לי הרגשה שהוא נורא מהר שורף את עצמו. כאילו כמו שזה מפתיע איך שהוא נבחר ככה זה יהיה מפתיע כמה מהר הוא לא יוכל להמשיך. אני חושב שזמניות זו מילת המפתח פה. צריך לחכות ולראות מה הוא יעשה ומה יהיה האפקט של השיירה שלו.״