שיריו של יהודה פוליקר הפכו מזמן לפסקול חייו של כל ישראלי. מימי להקת בנזין של תחילת שנות ה-80, ״אפר ואבק״ שמחטט מחדש בפצעי הדור השני לניצולי השואה, ושלל להיטי הפופ רוק הנצחיים שכתב לאורך קריירה של ארבע עשורים. רגע לפני שהוא עולה על מטוס לסיבוב הופעות מיוחד בארצות הברית, ישבתי עמו לראיון אישי.
לפני מספר ימים עשיתי את הסיבוב הקבוע שלי בחנות התקליטים המקומית ״רקורד סורפלס״ בעיר סנטה מוניקה. געגוע עמוק למוזיקה ישראלית טובה ניווטה אותה לאזור המידל איסט. שם, בין החוצצים הישנים, ניתן למצוא לפעמים תקליטים של עפרה חזה, אך מלבד זאת, אין יותר מידי נציגות ישראליות. זאת הסיבה ששיפשפתי עיני בחוזקה כשגיליתי בין ערימות התקליטים את ״24 שעות״ של להקת ״בנזין״ המיתולוגית, בכיכובו של הסולן הצעיר יהודה פוליקר. אלבום שהיה להיט ענק בתחילת שנות ה-80 עם שירים כמו: ״יום שישי״, ״חופשי זה לגמרי לבד״ ו״גשם״. כל אלו היו רק יריית הפתיחה לקריירה אדירה בת ארבע עשורים, במהלכה שיחרר פוליקר שלל להיטים ביניהם: ״פנים אל מול פנים״, ״חלון לים התיכון״, ״כפיים״, ״דברים שרציתי לומר״, ״פחות אבל כואב״ ועוד רבים וטובים שהפכו אותו לאייקון רוק ישראלי.
במהלך עבודתי על כתבה זו, נזכרתי בראיון שערכתי עם שלומי שבת בביקורו האחרון בלוס אנג’לס. הוא סיפר לי על המופע המשותף שהוא מתכנן עם פוליקר בישראל. כששאלתי האם הוא מתכנן להגיע עם המופע גם לכאן, סיפר לי לראשונה על הפחד של פוליקר לטוס: ״אין מצב שהוא יבוא, הוא שונא לעלות על מטוס.״ אמר בביטחון. ואכן, לפוליקר יש ברזומה הופעה בודדת אחת בלוס אנג׳לס שהתקיימה לפני יותר מ- 12 שנה.
זו הסיבה ששמחתי לשמוע על סופה של הבצורת, ובחודש הבא יגיע פוליקר לסיבוב הופעות בארצות הברית (בהפקת Teev פרודקשיין) שיתהדר בהופעת סיום חגיגית בלוס אנג’לס. לכבוד המאורע נפגשתי עם פוליקר לראיון מיוחד בישראל, מספר ימים לפני שעלה על המטוס ממנו נמנע כבר יותר מעשור.
יהודה פוליקר בהופעה במיאמי
נפגשנו בבית קפה קטן בכיכר רבין. פוליקר נכנס כשהוא לבוש בחליפת הליכה וזוג מקלות צעידה בהם משתמשים אלפיניסטים מקצועיים. עבורי היה מדובר בקפה ראשון של היום, אך פוליקר התעורר כבר בארבע לפנות בוקר והיה אחרי צעידה של שלוש שעות לאורך חופי תל אביב. פוליקר: ״בימים שאין לי הופעות אני משתדל לקום מוקדם. בחמש בבוקר אני כבר מחוץ לבית. הפכתי את זה להרגל ואני מאושר על כך. כשאתה קם מוקדם בבוקר העולם הוא אחר לגמרי: הנשימה יותר טובה, עוד אין מכוניות, האוויר עדיין נקי והכל רגוע יותר. מעבר לכיף שלקום בבוקר, ההליכה הארוכה מחזקת את הגוף ואת השרירים ברגלים. אני הולך הליכה נורדית עם 2 מקלות וזה מפתח את הידיים והחזה.״ מסביר לי.
כיצד התגברת על הפחד מטיסות?
״החלטתי שאם אני לא אתאבד לבד אז יעשו את זה בשבילי. סתם אני צוחק… הגיע הזמן להתגבר על החשש הזה. אני אעביר את הטיסה איך שהוא, אני לא מצליח להירדם בטיסות אז אני אשב, אכתוב, אנסה לנמנם וזה יעבור בסוף.״
אלעד מסורי ויהודה פוליקר לאחר הראיון בתל אביב
מה ההבדל בין הופעה לקהל אמריקאי לישראלי?
״הקהל בארצות הברית הוא גם ישראלי בדם. מה ההבדל בגלל שהם מדברים שם אנגלית? אני מאמין שחלק גדול מהם מכירים את השירים והם יהנו כמו כולם. אנחנו ננגן שם רוקנרול, שירים ביוונית וישראלי. נעשה את מיטב הלהיטים מכל התקופות עם המון שירים מקפיצים וגם שירים של ״בנזין״.״
אחרי ארבע עשורים של קריירה מהיכן מגיע הדרייב להמשיך להופיע?
״אנחנו האמנים האמיתיים זה מעבר לכוחות שלנו. הרצון הזה לעשות מוזיקה זה כוח שמושך אותי. אני מאמין בכוח הזה ששולט ומכוון- יש כאלה שקוראים לו אלוהים, אבל הכוח הזה הוא הדרייב שלי. ״
בגיל 65 אתה עדיין מתרגש לפני הופעה?
״ברור, תמיד(!) ביום שאני אפסיק להתרגש אודיע על פרישה. אם אתה לא מתרגש אז מה הטעם? יש לי עדיין מה להוכיח ואני תמיד אומר שעוד לא כתבתי את השיר הכי טוב שלי או הכי יפה שלי.״
הוצאת המון אלבומים, יש לך פייבוריט?
״ קשה לבחור רק אחד. אבל יש רגשות מיוחדים ל״אפר ואבק״- זה האלבום שבו אני ויעקב גלעד (כותב השירים ומפיק האלבום) חיטטנו בפצעים של ההורים שלנו ניצולי השואה ושל עצמנו כדור שני. זה אלבום לא פשוט. ניסינו להוציא מאיתנו את המחנה ריכוז הזה שגדלנו בו.
גם ״ג׳קו״ האלבום שעשיתי על אבא שלי– עם שירים ממלחמת העולם השניה שעברו מאבא לבן, זה היה תהליך ארוך ומיוחד שנמשך שנים. אבא שלי היה שר במשך שנים בבית ולא הייתי מתייחס לזמר שבו. בשנת 1980 שני ההורים שלי חלו. הגעתי אליו עם מכשיר הקלטה ואמרתי לו: ״אבא תשיר לי את השירים שגדלת עליהם ביוונית מהבית״. הוא שר, ופשוט הקלטתי אותו, ככה, בלי מוזיקה ובלי כלום. אנחנו מדברים על שירים של לפני 100 שנה ויותר שהוא היה שר בלדינו. אספתי את החומרים האלו, נכנסתי לאולפן ובניתי סביב זה תקליט.״
איזו מוזיקה משפיעה על היצירה שלך?
״גדלתי על ״הצל שלי ואני״. הצל שלי שמע את מה שההורים שלי גדלו עליו שזה בעיקר מוזיקה יוונית. כשהתחלתי לנגן בגיטרה הושפעתי המון מאלביס, פינק פלויד, בלאק סבאת׳ והמון רוק אנד רול. אני שומע גם הרבה מוזיקת קאנטרי.״
יש זמר ישראלי שאתה אוהב במיוחד?
״צומח פה דור חדש של זמרים שעושה דברים יפים. אבל האמן הישראלי שאני ממש אהבתי זה אריק איינשטיין. הוא אמן שמסמל את ישראל. אני אוהב מאוד גם את יוסי בנאי, כתבתי לו הרבה שירים.״
מהי מוזיקה ישראלית בעיניך?
״המוזיקה הישראלית עדיין בכור ההיתוך. יש כל כך הרבה זרמים והשפעות והכל מתבשל עדיין. עוד יקח זמן עד שנוכל ממש להגדיר אותה. היא תמיד משתנה. הנה, עכשיו המוזיקה התימנית פורצת למיין סטרים בכור ההיתוך. אני מקווה שישמיעו את הדברים האיכותיים ביותר בכל צד. אני יכול לומר שהמוזיקה שאנחנו שרים בעברית היא ישראלית. אבל ביום שיפסיקו לשאול זמר ששר מאיזה מוצא אתה? ולבדוק מה הרקע שלו, אז תהיה מוזיקה ישראלית אמיתית.״
לפני שלוש שנים פוליקר זכה לכבוד גדול כאשר הוענקה לו מדלית הפניקס על ידי שגריר יוון ספירוס למבירדיס. זהו למעשה תואר שנקרא ביוונית טאגמה טופיניקוס – צלב ״עוף החול״ המקביל לפרס ישראל. יוון החלה בהענקת המדליה הזו בשנות ה -30 ומאז קיבלו אותה 46 אנשים בסך הכל. ביניהם: הנסיך פיליפ ומלכת בריטניה השניה. פוליקר קיבל את הפרס כהוקרה על העצמת התרבות היוונית מעבר לים, וזאת לאחר מחקר גדול שערכה המדינה על פועלו.
יש תוכניות להופיע גם ביוון?
״זה יקרה, אולי פעם אני אעשה סיבוב הופעות שם. אחד המשוררים הכי גדולים שלהם השאיר לי אוצר של 50 שירים ביוונית. אני רק צריך למצוא את הזמן הנכון ולהקליט אותם. אני עובד עכשיו על אלבום חדש בעברית. קם כל בוקר מחדד את העפרונות ופתאום שורה או משפט משיר מגיע אליי. זה התהליך, אני כותב מילים והמנגינה תבוא לאחר מכן.״
יצאת מהארון רק ב -2010 לקח לך הרבה זמן.
״אני כבר יצאתי מהארון מול המשפחה שלי בגיל 27. לא יצאתי בתקשורת כי לא רציתי לשים תווית על המוזיקה שלי. אם הייתי יוצא מהארון כל המשמעויות של השירים שלי היו משתנות. הייתי שר לאישה ולאנשים היה קשה לקבל את זה. רציתי להשאיר את המשמעות של המוזיקה שלי פתוחה. אם השנים החלטתי לעשות את זה, אחרי שההורים שלי הלכו לעולמם החלטתי שזה בסדר. בוא לא נשכח שאז זו הייתה תקופה אחרת לגמרי, זה לא היה משהו מובן מאליו ומקובל כמו היום.״
אתה מרגיש שמשהו השתנה במעמדך מאז היציאה?
״לא, מי שאהב אותי עדיין אוהב, ומי שלא אהב אותי אז עדיין לא אוהב היום. שום דבר לא ממש השתנה.״
מה אתה רוצה למסור לקהל שלך בלוס אנג׳לס?
״שאני מאוד מתרגש לבוא להופיע. ושיבואו, אני רוצה לראותם אותם. אנחנו נחגוג ביחד בגדול. ושתהיה לכולם שנה טובה.״