הייתי בערך בן 14 כשהמורה שלי לפסנתר הניחה לפני מקבץ דפי תווים עם הכותרת ״דמעות של מלאכים״. בעודי נאבק לנגן את מלודית הפתיחה המפורסמת מתוך היצירה הזו, נמלאתי הערכה עצומה לאיש שכתב אותה כשהיה בסך הכל נער בן 15. הלחן הגאוני והמלודיה נשאו אותי לתקופת הברוק במוזיקה הקלאסית. זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי למוסיקה המופלאה של יוני רכטר.
רכטר,(63) מוזיקאי, זמר, מלחין, מעבד וזוכה פרס אקו״ם למפעל חיים החל את הקריירה המוזיקלית שלו קצת לפני התיכון; אז, הקים את שלישיית ג׳אז עם חברו לכיתה ( לימים הפזמונאי דן מינסטר). בצבא שירת בלהקת חיל התותחנים, לאחר שחרורו בתחילת שנות ה-70 הצטרף כקלידן ללהקת ״כוורת״. הצלחת הלהקה הציבה את רכטר במרכז הזרם המרכזי של המוזיקה הישראלית, והניחה את היסודות לקריירה מפוארת שהפכה את המוזיקה שלו לפסקול ארץ ישראלי המלווה את כולנו. רכטר הפיק אלבומים לאריק אינשטיין, גידי גוב ויהודית רביץ. הוא יצר את ״הכבש השישה עשר״- אלבום שירי הילדים האיקוני למילותיו של יהונת גפן, עם קלאסיקות כמו: ״הילדה הכי יפה בגן״, ״גן סגור״ ו״מה עושת האיילות״. במרוצות השנים הפך רכטר לאחד היוצרים הפוריים בישראל ושיריו נחשבים לנכסי צאן ברזל.
רגע לפני הוא מגיע לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית וגם אלינו ללוס אנג׳לס, תפסתי אותו לראיון בלעדי.
יוני רכטר בהופעה
יוני, ממש לא פעם ראשונה בלוס אנג’לס.
״לא. ראשית בהיסטוריה שלי יש כמובן הופעות עם להקת ״כוורת״, הופענו בלוס אנג’לס כמה פעמים, ובפעם האחרונה זה היה ביוניברסל סטודיו. הופעתי גם עם יוסי בנאי ואסתר עופרים בלוס אנג’לס ולפני כשלוש שנים הופעתי עם ההרכב שלי באחת האוניברסיטאות. עם זאת, לוס אנג׳לס עדיין נותרה חידה עבורי. אני לא מרגיש שאני מכיר את אותה כמו שאני מכיר את ניו יורק.״
איך הולך להיראות הסיבוב הנוכחי?
״להרכב הפעם הולכת להצטרף זמרת בשם מיקה הרי. אני שר ומנגן פסנתר וקלידים ויש גם שירים שלה ודואטים שלי. הרכב הלהקה יכלול גיטרה, בס, כלי נשיפה ותופים. רוב השירים שנופיע עימם יהיו מהחומרים המוכרים שלי מכל השנים, אבל יהיו כמה דברים פחות מוכרים כמו: ״שיר הקרואסון״ של חנוך לוין– שהוא שיר תיאטרלי מצחיק, יש שיר של יוסי בנאי וגם שירי ילדים וכמה קטעים אינסטרומנטליים.״
להרגשתך קיים הבדל בין הופעות מול ישראלים בישראל לבין הופעות בחו״ל?
״כן, אני חושב שיש הבדל. אני יוצא כל שנתיים לעשות סיבובון בארצות הברית, והפעם מדובר ב-7 הופעות ואני יכול לחוש את הפעימה של הקהל. למרות שבגלל האינטרנט כולם מעודכנים ומחוברים למה שקורה בארץ, עדיין, יש סוג של געגוע. הישראלים באל איי רוצים לחזור ולחוות את החוויות הכי משמעותיות בחיים שלהם, הילדות וההתבגרות שלהם. אני מרגיש את הצמא למוזיקה ישראלית, זה אחד מהדברים שנוגעים בהמון אנשים בלי קשר לימין שמאל, אשכנזי מזרחי; פשוט מוזיקה שגדלים עליה. היא נוגעת באנשים ואני מרגיש שאצלכם זה יותר חזק״.
מהי מוזיקה ישראלית בעיניך?
״ראשית, כפתח לדברים, אומר שזה באמת עבודה של סוציולוג או חוקר תרבות; אני חושב שאנחנו המוזיקאים– אין לנו את הכלים באמת לדעת ולאפיין מה שאנחנו כותבים. קשה לי להגדיר. אני חושב שהמוזיקה הישראלית מבטאת באופן הכי רגיש וססמוגראפי את השינויים בחברה הישראלית. אם תביט במשך השנים מהמוזיקה של שנות החמישים שכתב סשה ארגוב ולפני שהייתה מוזיקה ים תיכונית אירופית, ועד מוזיקה של שנות ה-70 ודרך אריק איינשטיין, שלום חנוך ו״כוורת״ ועד מוזיקה של הדור שלי: שזה מתי כספי ושם טוב לוי, אנשים שהם יותר אינטלקטואלים או רוק מתקדם עד המוזיקה הים תיכונית שהיום די שולטת בגלי האתר. המוזיקה הישראלית מבטאת את האחווה הישראלית והיא תשקיף של החברה שלנו. לפעמים אני אוהב את זה ולפעמים אני לא אוהב את זה, אבל היא משקפת מצב של החברה בישראל.״
בשנים האחרונות המוזיקה המזרחית בישראל שולטת בערוצי הרדיו והטלוויזיה וזוכה לפופולריות עצומה. מה התחושות שלך בנושא?
״אני חושב זה דבר טוב שחברה אותנטית ולגיטימית מקבלת את הביטוי למוזיקה שלה. החברה שאוהבת מוזיקה ים תיכונית על כל גווניה הרגישה מקופחת במשך הרבה שנים. היום הם לא יכולים להתלונן כי הם בהחלט נמצאים בכל הסצנות: מחתונות ועד הרדיו. אני אישית לא שומע את הדברים האלה, אבל אני מכבד את הקהל הזה.
אני עושה מוזיקה מושפעת ממוזיקה קלאסית, מג’אז מהתרבות המערבית. אבל אני חושב שיש מקום גם לזה וגם לזה, ובעצם מה שקובע זה האיכות של המוזיקה. אז למשל יש מוזיקה מזרחית שהיא פחות מסחרית ואני מאוד אוהב אותה. כמו המוזיקה המוגדרת של שם טוב לוי. יש לו אלבום שנקרא ״מצב רוח״ שמורכב ממוזיקה כמעט תימנית– כי הוא גדל בשכונת שעריים. גם מוזיקה של מלחינים אותנטים כמו פרץ אליהו ומארק אליהו, אנשים שעושים מוזיקה מאוד איכותית אבל לא נמצאת במיינסטרים. בעיני זו מוזיקה אמנותית.
יש את האמנים האלו כמו שלומי שבת ויהודה פוליקר שאתה לא מרגיש שהם עושים סגנון אחד כי הם מגוונים. אני מאוד אוהב את זה מפני שבעיניי מוזיקה זה מקום של חופש לקבל השפעות. אתה יודע שאני כתבתי יצירה פרסית; אני יודע שבאל איי יש הרבה יהודים ממוצא פרסי. כתבתי פעם יצירה לאלי ששון, שהוא בעל חנות שטיחים שמנגן בכלי פרסי שנקרא סנטור– זה כלי כזה שנוקשים עליו עם מקלות. כתבתי יצירה לתזמורת סימפונית וסנטור לפני עשר שנים והוא ניגן אותה. זה היה תענוג אדיר בשבילי, וזו מוזיקה לגמרי מזרחית והיא נפלאה. ברגע שאני פתוח לזה אני עושה מזה את היצירה שלי עם כל מה שספגתי מהמערב״.
איך מלחינים יצירת מופת כמו ״דמעות של מלאכים״ בגיל 15?
״אני חושב שמה שיפה בהלחנה זה שאי אפשר להסביר את זה. הרגע הזה שיוצא ממך משהו זה סוג של התפרצות. הרבה פעמים זה בא מאילתור; פתאום משהו נובע ממך שהוא משהו מאוד עמוק. בדרך כלל כשאני מרגיש שאני בתוך ׳מוד׳ של אילתור טוב אז אני מקליט את עצמי ואחרי זה אני מקשיב להקלטה, מוציא ממנה המנגינה ומתחיל לעבוד עליה. אילתור יכול להפוך ליצירה. ״דמעות של מלאכים״ זה שיר שכתבתי בתיכון עם דן מינסטר, שישב לידי בשולחן בכיתה. אני לא זוכר ממש איך כתבתי את זה. זה היה לפני.. לא נעים להגיד כמה שנים. אבל התהליך הוא דומה ומתחיל מהפסנתר.״
אילו מוזיקאים הכי השפיעו עליך?
״מכיוון שלמדתי מוזיקה ותיזמור באקדמיה אז היו לי הרבה השפעות ממלחינים קלאסיים כמו: באך ובטהובן. אבל הביטלס היו ההשראה הראשונה שלי כבר בגיל 12.זו הייתה התאהבות נהדרת. אחר כך אלטון ג׳ון בתקופה המוקדמת שלו, ג’יימס טיילור, דונלד פייגן וגם הרבה פסנתרני ג’אז; באיחוד ביל אוונס. כל אלו עיצבו אותי״.
עשית המון שיתופי פעולה בקריירה שלך. יש מישהו שאתה חולם לעבוד איתו?
״הייתי שמח לעבוד עם אחת ההשראות שלי: לדוגמא אם דונלד פייגן היה פונה אליי, למרות שזה לא יקרה, ויגיד לי בוא נעשה פרוייקט ביחד או ג׳יימס טיילור. אנשים מתרבויות אחרות. היה מעניין אותי לעבוד עם אמנים בתחום הרוק ,פולק ג׳אז מאמריקה״.
מה השיר האהוב עליך?
״אני אוהב שירים שלי שהקהל בכלל לא מכיר. יש שירים אישיים שלי שנכתבו מתוך כאב, אכזבה או רגש מאוד עמוק ואישי שרק אתה ועצמך יודעים. הם השירים הכי פחות מתקשרים. למשל: ״הלילה בחלום״ מתוך התקליט ״התכוונות״. ויש את ״חלומות שהיו לעפר״ שכתבתי עם אלי מוהר באלבום ״מחשבות ואפשרויות״. אלו שירים שאני אוהב, כשאני שומע אותם אז יש סוג של הפתעה כי לא שומעים אותם הרבה, הם שירים קצת יותר קשים מוסיקלית״.
מסר לקהל שמחכה לך פה באל איי ?
״שתהיה לנו חוויה משותפת. אני מאמין שההצלחה במפגש של מוזיקאי וקהל תלויה בשני הצדדים. אני אמנם צריך לעבוד והקהל להנות, אבל אם הקהל נכנס לחוויה אז זה משפיע על הזמר ועל ההופעה. ואני מקווה שאני אצליח להעביר את הרגש שמגיע מהקהל אליי ואל הנגנים.״